ו"ע 22752-02-16 מקייס נ' משרד הכלכלה היחידה לרישוי חשמלאים

בפנינו ערר על החלטת המנהל למתן רישיון לביצוע חשמל מיום 12.1.16, אשר דחתה את בקשתו של העורר לחידוש רישיון חשמלאי מוסמך. בהחלטתו, קבע המנהל, כי העורר לא שילם אגרת רישוי במשך שנתיים, עובדה הגורמת לביטול רישיונו באופן אוטומטי. כמו כן, צוין, כי על העורר להגיש בקשה מקוונת חדשה לקבלת הרישיון ולצרף לבקשה את כל המסמכים הדרושים, ובהם תעודה המעידה על השכלתו בחשמל, רשימת מקצועות לימוד, גיליון ציונים ועוד.

הערר הוגש ביום 10.2.16. המשיב לא הגיש תגובתו תוך 7 ימים, כקבוע בסעיף 5(א) לתקנות החשמל, (סדרי הדין של ועדת עררים), תשט"ו – 1955, ולמרות החלטות חוזרות ונשנות, לא הגיש המשיב תגובתו בכתב, אלא רק יומיים לפני הדיון.

נראה, כי המשיב היה ער לעובדה, כי דרישותיו מהעורר אינן מוצדקות, ולפיכך הציע בתגובתו, כי בנסיבות שנוצרו בעניינו של העורר ולפנים משורת הדין, ניתן להסתפק בכך שהעורר יוכיח ניסיון כחשמלאי מוסמך בשנה שקדמה ליום פקיעת הרישיון.

התנהלותו של המשיב לכל אורך הדרך מעוררת תמיהות (בלשון המעטה).

אין כל מחלוקת, כי לעורר ניתן רישיון חשמלאי מוסמך מס' 028633, מיום 7.8.1985, וכי רישיון זה הוארך על ידי המשיב מעת לעת, עד ליום 31.3.12.

הוכח בפנינו, ללא כל צל של ספק, כי העורר פנה מספר פעמים למשיב והתריע על כך שלא קיבל הודעה על חידוש רישיון. לערר צורפו מיילים מיום 9.10.12 ו-5.12.12, בהם ציין העורר את כתובתו העדכנית בראשון לציון, אך, למרבה הצער, המשיב התעלם מפניותיו, לרבות מפניותיו הטלפוניות ובקשותיו לקבל טופס לתשלום האגרה.

מדובר בהתנהגות שאינה מכובדת ואינה ראויה, בה התעלם צוות המשיב מפניותיו החוזרות והנשנות של העורר.

איננו מעלים על דעתנו, וגם המשיב לא יכול היה לטעון זאת, שרישיונו של העורר חודש מעת לעת שלא כדין.

העורר הסביר, כי לאחר פניותיו החוזרות והנשנות, מצבו הרפואי היה קשה, וכי הוא עבר לגור בראשון לציון (כתובתו החדשה בראשון לציון נשלחה לפחות פעמיים בכתב למשיב).