ו.ד. מידלנד בע"מ נ' בלטיקה ישראל משקאות בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובעת להטלת עיקול זמני ברישום אצל רשימה מפורטת וארוכה של מחזיקים, אשר הוגשה במסגרת תובענה שטרית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ע"ס 509,445 ₪.

התובענה נמסכת על סדרת המחאות, המגיעות כדי 363,000 ₪ (בערכי קרן), מועדיהן 6/2010 עד 9/2010.

לטענת התובעת, הנתבעת (אשר התובעת טוענת לזכות בה כבעלת מניות) חבה לה בתשלום הסכום כאמור, ולאחרונה נתעורר חשש בדבר יכולתה של הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה, כאשר התובעת מציינת שהנתבעת בקשיים כלכליים, מבריחה נכסיה, העבירה את כתובתה העדכנית ושינתה אותה לאחרונה, והכל מטיל חשש כבד להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן.

לאחר בחינת הבקשה, מצאתי לדחותה.

בקשה להטלת עיקול זמני ברישום, על אחת כמה וכמה כאשר מיוחסת התנהגות מיוחדת וחריגה של הברחת נכסים, מאופיינת בדחיפות נחרצת, שכן הטלת צו עיקול זמני במעמד צד אחד נעשית במקרים שכאלה, על מנת למנוע שינוי מצב לרעה, ושימורו של מצב קיים.

לאחר בחינת כתבי הטענות, עולה כי מדובר בחיוב נושן, הנובע בעיקרו משטרות אשר לא נפרעו לפני כארבע שנים (לטענת הנתבעת מדובר בהמחאות הנוגעות להשקעת התובעת בנתבעת כבעלת מניות), וכשם שלא הייתה כל דחיפות בשימור המצב הקיים מאז ועד הגשת התובענה – למעט סכסוך בין הנתבעת לבעלת מניותיה (שאז ספק רב אם בית המשפט השלום הינו הכתובת הנכונה לבירור מחלוקת זאת), לא ראיתי מדוע נשתנו הנסיבות ולפתע מוצדק להבטיח את קיום פסק הדין, אם וכאשר יינתן.

בין השיקולים הרלוונטיים בטרם הטלת עיקול זמני שכזה, נבחנת גם שאלת השיהוי. אם במשך לפחות כמעט ארבע השנים האחרונות אוחזת התובעת בהמחאות, בעוד היא בעלת מניות בנתבעת, ובעוד מערכת יחסי ספק-לקוח שבין הצדדים הוסדרה או עצידה להיות מוסדרת בהליך אחר המתנהל בפני בין אותם צדדים, והתובעת לא מצאה לנכון לממש את העולה מחששה כי פסק הדין יהא בעייתי להגשמה, אם וכאשר יינתן, משך כל אותה תקופה, הרי שהשיהוי הניכר והמהותי, משליך על שאלת הטלת העיקול הזמני.

עוד אוסיף, כי הטלת עיקולים זמניים בהיקפים נרחבים כפי שנתבקש, הינה גורפת יתר על המידה ומותירה ספק האם רצון להבטחת ביצוע פסק הדין בעילה השטרית עומד על הפרק, או שמא מדובר ברצון לקבוע עובדות בשטח ולשתק את הנתבעת, כמו גם להשפיע בצורה ניכרת ומהותית על פעילותה, על אחת כמה וכמה כאשר השיהוי הינו ניכר עד כדי כך.

אפנה בהקשר זה אל רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ ואח' נ' עיריית הוד השרון (ניתן ביום 10.4.2007, מצוי במאגר נבו): "ככלל, נדונה בקשה למתן סעד זמני בטרם נתבררה התביעה לגופה וממילא בטרם קבע בית המשפט כי עומדת לתובע הזכות לה הוא טוען. משכך, לא ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא אם המבקש שכנעו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת על דרך של מתן סעד זמני. מבקש שהשהה בקשתו יתקשה לשכנע את בית המשפט כי אכן קיימת בה דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני (ראו, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45; רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם); רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). מטעם זה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יסתפק לעיתים בית המשפט בעצם קיומה של השתהות ולא ידרוש יסוד נוסף, כגון אלה הנדרשים לשם קבלת טענת שיהוי בהגשת תביעה. כך למשל, גם מקום בו ההשתהות בהגשת בקשה לסעד זמני לא גרמה למשיב נזק, עשויה הבקשה להידחות בשל שיהוי (ראו, רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 444). אציין, כי יש הרואים בטענת השיהוי משום טענת מניעות, לפיה מבקש שהשתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני מושתק מלטעון כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן (ראו, ד' שוורץ, סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 405, והשוו, פרשת תלמוד תורה, 447)." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.)

עוד אפנה בהקשר זה אל רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז (1) 45: "השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה י זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש לוין, 1990) 576-577). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר כך בדרך כלל יש לנהוג.

איני סבור כי הבקשה הוגשה בדחיפות, אלא בשיהוי ניכר ביותר, המצדיק שלא להיעתר לה – שכן אותה דחיפות הינה הסממן הברור והמובהק הרלוונטי הנדרשת על מנת להקים את אותו יסוד ההכבדה הנדרש במקרה דנן (ראה הלכת גוב ארי), ואם הזמן לא דחק בתובעת אשר שקטה על שמריה תקופה ממושכת, הרי שיהא עליה להמתין לסיומו של הליך.

איני נדרש ליתר השיקולים הרלוונטיים, שכן השיהוי הינו מהותי עד כדי כך שהוא מאפיל על יתר סימני השאלה, אולם אציין, בתמצית, כי ספק אם היה מקום כלל לבקש הטלת עיקול על זכויות הנתבעת כאשר מדובר בתאגיד שהיה או הינו בעל מניות. סכסוך מעין זה אמור לקבל ביטויו בתובענה כוללת בין הצדדים, ולא בהליך אשר ינוהל, פלח אחר פלח, בפני בתי המשפט השונים – אלא בפני בית המשפט המוסמך מן הבחינה העניינית לדון במחלוקת שבין תאגיד לבעלי מניותיו. ייאמר כי שיקול זה הינו שיקול נוסף בעטיו אין זה מוצדק להטיל כעת עיקול זמני ברישום.

הבקשה להטלת עיקול זמני נדחית לפיכך.

בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית לדון בתובענה, עדיין לא הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן – שהיא ההזדמנות הראשונה להגיב לתובענה העיקרית, ואולם הנתבעת העלתה טענה זאת בדיון אשר קבעתי בשאלת הטלת הסעד הזמני.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי הדין הוא עם הנתבעת, לאור מקום רישומה, מקום מושבה, והעובדה כי מדובר בעילה שטרית ובהתאם להוראות סעיף 3 (ד) לפק' השטרות (נוסח חדש), ומן הראוי להעביר התובענה לבתי המשפט במחוז הדרום. (אמנם מדובר במדינה קטנה, ראה פסה"ד לוי נ' פולג, אולם עדיין לא בוטלו דיני הסמכות המקומית).

יצוין כי אין מדובר בהעברה מכח היעדר סמכות עניינית, וממילא המגבלה של "לא יעבירנו עוד" אינה רלוונטית במקרה זה.

המזכירות תביא הבקשה בפני כב' נשיאות בתיהמ"ש במחוז הדרום, לצורך ניתובה במחוז בהתאם.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, הדברים ייבחנו בהמשך הדרך.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: