התרת נישואין אזרחיים ללא גט

  בתאריך ד' אב תש"ע (15/07/2010) הוציא בית הדין פסק דין ולפיו התיר את נישואי התובעת עם הנתבע ללא צורך בגט.

בפסק הדין נאמר, כי נימוקים מפורטים יינתנו במועד מאוחר יותר. להלן הנימוקים.

נקדים תקציר השתלשלות העניינים הרלוונטי למתן פסק הדין.

ראשיתו של תיק זה לפני כשבע וחצי שנים בו פתחה התובעת תיק תביעה לגירושין נשוא הדיון.

בכתב התביעה מציינת התובעת כי נישאה בשנת 1992 בקווקז ולהם בת משותפת, הנתבע נוהג באלימות אינו מפרנס ומעוניין לשוב לחו"ל.

התקיימו שני דיונים בהם הופיעה התובעת וב"כ עוה"ד א. שטרן. הנתבע לא הופיע.

בתאריך כ"ו אלול תשס"ג 23/09/010 הופיעו הצדדים בפני בית הדין בהרכב קמא בראשות אב"ד הגר"מ חשאי זצ"ל. בפרוטוקול הדיון נאמר:

האשה: נשאנו אזרחית בלבד, אנו פרודים מזה כשנתיים מתגוררת אצל הוריי ורוצה להתגרש.

הבעל: אני רוצה את האשה נשאנו אזרחית בלבד.

ב"כ האשה: מדובר בנישואין אזרחיים ואני מבקש להתיר את הנישואין.

בפסק דין מפורט ומנומק מיום כ"ד תשרי תשס"ד 20/10/03 ציין בית הדין את עמדת הצדדים שהיו אלו נישואין אזרחיים בלבד. ולאחר מו"מ הלכתי נאמר "מאחר והצדדים נישאו אזרחית בלבד אין צורך לכל זה ... והואיל והצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בלבד וקיים פירוד ביניהם תקופה ארוכה לכן נראה לפסוק כי הבעל חייב לתת גט לאלתר".

האשה וב"כ פתחו תיק לסידור גט ובתאריך כ"ה סיון תשס"ד 17/06/04 נאמר על ידי ב"כ האשה, כי הבעל ברח לאזרביג'אן והאשה נותרה עגונה.

התיק הועבר לבית הדין המטפל ובתאריך י"ט תמוז תשס"ז 5/07/07 הופיעה האשה בגפה לדיון בפני אב"ד בהרכב חסר בפרוטוקול מאותו יום נכתב:

האשה: "הבעל ברח לחו"ל ואני רוצה גט. נשאנו כדת משה וישראל כמו אצל הקווקזים, שמענו שהוא באזברביג'אן".

בהחלטה מאותו יום נאמר:

"הואיל והבעל ברח לחו"ל ולדברי האשה נשאו כדת משה וישראל, לאור כך בית הדין מפנה את התיק להנהלת בתי הדין הרבניים ע"מ לנסות ולאתר את הבעל כדי להתיר את האשה מעגינותה".

מני אז נעשו מאמצים כבירים על ידי הנהלת בתי הדין באמצעות הגורמים המטפלים להתחקות אחר הנתבע, לאחר מספר שנים אותר הנתבע והצהיר בפני שליח בית הדין כי אינו מעונין לתת גט ומעוניין בשלום בית.

התובעת לא חדלה להציף את בית הדין בבקשות אין ספור שיסייעו לה ויתירוה מכבלי עגינותה. האשה שבה וטענה שנשאו בנישואין אזרחיים בלבד.