התקיימות תנאי סמכות לפי כתב תביעה מתוקן

במהלך הדיון הראשון, והיחיד עד כה, שהתקיים לפנינו בעניינם של הצדדים נחלקו ב"כ הצדדים בשאלה למי נתונה הסמכות לדון בענייני הרכוש של הצדדים, ואביא את עיקרי העובדות ותמצית הטענות.

תביעת הבעל לגירושין התקבלה בביה"ד בתאריך 23/02/2012. הבעל כרך לתביעתו זו את נושאי משמורת הילדים והחזקתם, רכוש ומזונות.

האשה הגישה תביעת רכוש בביהמ"ש בתאריך 08/03/2012, ובצירוף לכך הגישה גם בקשה למתן עיקולים ובית המשפט נענה לבקשה.

בתאריך 21/03/2012 התקבלה בביה"ד בקשת ב"כ הבעל לאישור צרוף כתב תביעה מתוקן לתיק. בד בבד עם בקשה זו התקבלה בביה"ד גם בקשת ב"כ האשה שלא לאשר את צרוף כתב התביעה המתוקן.

ביה"ד נתן את החלטתו ולפיה ביה"ד יתייחס לנושא במהלך הדיון שיתקיים בין הצדדים.

במהלך הדיון, שהתקיים לפנינו בתאריך כ"ז בניסן התשע"ב (19/04/2012), עמד ב"כ האשה על כך שסמכות הדיון בנושא הרכוש נתונה לביהמ"ש. שתי טענות בפיו; האחת כי:

"בפרק ב' עילות לגירושין, יש בס"ה 9 מילים, לא מסתדרים, לא יכולים לחיות יחד, עוד בטרם אתייחס לכנות הכריכה וכו'."

והשניה כי:

"... ביום 19.3.2012 כ- 15 יום לאחר שהאשה הגישה תביעה רכושית לבית המשפט הגיש הבעל בקשה לתיקון התביעה, אם כבודכם ישים לב אפנה לסעיף 2 שהגיש הבעל בבקשה לתיקון, מבקש לתקן כי שכח לציין פרטים מהותיים הן באשר לתביעת הגירושין והן לגבי הכרוך, ככל שמדובר במרוץ סמכויות הרי שהמרוץ מתחיל לאחר התיקון, כך שהתביעה שנמצאת בפני בית הדין היא התביעה שלו שהוגשה לאחר 15 יום לאחר הגשת התביעה ע"י האשה."

ב"כ הבעל התנגד בתוקף לדברי ב"כ האשה וטען שאין בכל הדברים דלעיל בכדי לקבוע כי אין לקבל את מועד הגשת התביעה הראשונית ע"י הבעל, וכי הסמכות נתונה לביה"ד. לטענתו:

"לא היתה בעיה בכריכה, בבקשה לתיקון, לא עשינו דבר שלא עשינו קודם, כל הרכוש פורט בתביעה המקורית, התביעה היתה כנה, הבקשה לתיקון היתה פורמאלית בלבד. ... הקרע עמוק מאד, גם מדברי האשה עולה שיש סכסוך עמוק, אם שכח לציין זכויות סוציאליות זה ודאי לא פוסל כנות הכריכה של הנושא הרכושי, ולכן מאחר ומרשי הגיש שבועיים קודם לכן הסמכות ברורה לבית הדין."

ביה"ד אכן נוכח כי הקרע בין הצדדים עמוק ולא ניתן לאיחוי, ועל כן כבר בתום הדיון, שהיה למעשה הדיון הראשון בעניינם של הצדדים, סידר ביה"ד גט לצדדים. כמו כן, ביה"ד נענה לבקשות ב"כ של שני הצדדים ואפשר להם לצרף לתיק פסיקות אשר אשר יכולות, לדעתם, לתמוך ולבסס את עמדותיהם.

ב"כ האשה הגיש לביה"ד בתאריך 29/04/2012 את הפסיקה אשר לדעתו תומכת בעמדתו, וב"כ הבעל הגיש גם הוא ביום 8.5.12 את הפסיקה אשר לדעתו תומכת בעמדתו.

דיון והכרעה

שתי שאלות משפטיות עומדות לפנינו. האחת כבר נדונה והוכרעה בפסיקה בהרחבה, והשניה כמעט ולא זכתה להתייחסות מפורשת וישירה. כדי להקל ולהבהיר את ההכרעה בשאלה השניה, ארחיב מעט את היריעה בנושא מרוץ הסמכויות בכלל, עוד קודם שאתייחס לגופן של הטענות אשר הועלו לפנינו.

סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין מוסדרת בהוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, ולפיה:

"1. ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי-דין רבניים."

סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי. וכלשונו:

"הוגשה לבית-דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האישה ואם על-ידי האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג."