התקבלה בקשה להרמת מסך כפולה - בין שתי חברות לבעלי המניות

עניין לנו בתובענה למתן פסק דין הצהרתי, שהגיש המבקש נגד המשיבה. בתובענה עותר המבקש למתן פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר, כי המשיבה היא החייבת עפ"י פסק הדין, אשר ניתן ביום 27.5.03 בת"ק 3437/02 ע"י כב' השופט גבריאל שטרסמן בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה (להלן -  פסק הדין). פסק הדין ניתן במקורו נגד חברה בשם קונדיטוריה עיני בע"מ (להלן - קונדיטוריה עיני) בגין חוב שנוצר עקב שירותי מיזוג אויר וקירור, שסיפק המבקש בשנת 1995.

המבקש סיפק שירותי מיזוג אויר וקירור בשנת 1995. משלא שולמה לו התמורה בגין השירותים שסיפק, הגיש בשנת 2002 תביעה נגד קונדיטוריה עיני, ובמסגרתה ניתן פסק הדין. המבקש פנה ללשכת ההוצאה לפועל והגיש בקשה לביצוע פסק הדין. אז התברר למבקש, כי קונדיטוריה עיני חדלה מלפעול, ומי שמפעיל את הקונדיטוריה עתה היא המשיבה. בנסיבות אלה התנערה המשיבה מחבות כלשהי מכוחו של פסק הדין.

המשיבה דוחה את טענות המבקש. לטענת המשיבה אין כל יריבות בינה ובין המבקש. המשיבה לא התקשרה בהסכם כלשהו עם המבקש, המשיבה לא קיבלה שירותים כלשהם מהמבקש, וממילא לא הוטלה  עליה כל חבות כספית כלפי המבקש.

יצויין, כי כבר בשנת 2005 הגיש המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה בת"ק 2417/05 תביעה נגד המשיבה וכן נגד בעלי מניותיה באופן אישי. גם תביעה זו נידונה בפני כב' השופט שטרסמן, אשר דחה את התביעה. בפסק דינו של כב' השופט שטרסמן מיום 6.2.06 לא נידונה לגופה חבותה הנטענת של המשיבה, והתביעה נדחתה מחמת נימוקים פרוצדוראליים בלבד. לפיכך לא נוצר השתק עילה כלשהו על ידי אותו פסק דין, ודין טענת המשיבה בעניין זה להידחות.

טענה נוספת בפי המשיבה, כי המדובר בתביעה כספית במסווה של תובענה למתן פסק דין הצהרתי. גם דין טענה זו להידחות. תובענה כספית כבר הוגשה ובמסגרתה ניתן פסק הדין נגד קונדיטוריה עיני. כל שמבוקש עתה הוא, להצהיר כי המשיבה היא החייבת עפ"י פסק הדין.

גם דין טענת ההתיישנות, שהועלתה על ידי המשיבה, להידחות.

בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, נקבע:

"הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה".

בסעיף 8 לחוק ההתיישנות נאמר:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

לטענתו של המבקש, רק בשנת 2002, עת בא לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין, נודע לו לראשונה, שלמעשה סופקו השירותים למשיבה ולא לקונדיטוריה עיני. אז נודע לו לראשונה, כי למעשה החייבת האמיתית היא המשיבה, וכי הוא הולך שולל על ידי לקוחותיו. לפיכך החל מירוץ ההתיישנות, ככל שהדברים נוגעים למשיבה, רק בשנת 2002. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בדברי מנהל המשיבה, מנחם עיני, בסעיף 26 לתצהיר תשובתו לתובענה. שם הודה עיני, כי לראשונה העמידה המשיבה את המבקש על טעותו, כי קונדיטוריה עיני אינה פעילה יותר, בכתב ההגנה שהגישה בשנת 2002 בתביעה נשוא פסק הדין. עובדה זו לא היתה ידועה למבקש לפני כן. כלומר, אין חולק, כי לראשונה נודע למבקש, כי הולך שולל, רק בשנת 2002. אז החל מירוץ ההתיישנות, וממילא התובענה, ככל שהיא נוגעת למשיבה, לא התיישנה.

ומה באשר לגופה של התובענה?

נראה כי למעשה הסעד המבוקש במקרה זה הוא הרמה כפולה של מסך ההתאגדות, הן זה המפריד בין קונדיטוריה עיני ובין בעלי מניותיה והן זה המפריד בין אלו ובין המשיבה.

בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, נאמר:

"(א)       (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)  באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.