התקבל הערר- מואשם בחברות בהתאחדות בלתי מותרת ישוחרר ממעצרו

בתאריך 10.4.08, אגב הגשת כתב אישום נגד העורר, עתרה התביעה הצבאית למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתה, קבעה ערכאה קמא כי קיימות ראיות לכאורה ומתגבשות עילות מעצר המחייבות את מעצרו של העורר, כמבוקש.

מכאן, הערר שלפניי.

בטיעוניה בכתב ובעל פה, תקפה הסנגוריה את החלטת בימ"ש קמא. לטעמה, אין בתיק כל תשתית ראייתית לכאורית ובוודאי כי לא ניתן להצביע על מסוכנות מיוחדת המחייבת מעצר. לא כך סבורה התביעה הצבאית, אשר באותות ובמופתים, ניתחה את התשתית הראייתית ואת דבר מסוכנותו של העורר.

כתב האישום אשר הוגש כאמור נגד העורר, מייחס לו את עבירת החברות כי  " במהלך שנת 2007 היה הנאשם חבר ב"איתחאד טולאבי" השייך לארגון "החזית העממית" שהינו התאחדות בלתי מותרת. חברותו של הנאשם בארגון האמור עד ליום מעצרו". לצורך הוכחת האמור, מונה החלק השלישי לכתב האישום 4 עדי תביעה. שני העדים, הראשון והשני, הם גוביי אמרות העורר. מאמרותיו לא ניתן ללמוד דבר לעניינינו הואיל והעורר מכחיש את המיוחס לו. אולם, ביחס לשמו, ציין העורר כי הוא מוכר בשם עאמר פחרי.

העד השלישי, מציין את שמו של חוקר שירות הביטחון הכללי, אשר רשם זכ"ד מחקירתו של פראס שוראב. בזכ"ד מיום 17.3.08, מספר פראס שוראב (בעמוד 3 פיסקה 3.5.1.8.) אודות פעילי חז"ע בכפרו, כי " עאמר פחרי עואד כבן 19 הנדון מציין כי עאמר אמר לו כי הינו פעיל חז"ע וכי היה מעורב בזריקת אבנים בכפר". אם נדמה היה כי דברים אלו נאמרו אגב התנהלות משותפת או על רקע היכרות קודמת, מסייג פראס שוראב את מה שאמר באמרה משטרתית אשר נגבתה שעתיים לאחר מכן. שם מספר פראס שוראב כי "עאמר עואד כאשר נפגשתי עימו בכלא שהוא חזית העממית והשתתף בהשלכת אבנים על הצבא ". כשבהגשת אמרה זו, יסייע גובה האמרה אשר נרשם כעד רביעי ברשימת עדי התביעה.

לנוכח האמור לעיל, סבור אני שיש להדגיש שתי נקודות, אשר יבהירו את אפיון האמור. הדגש הראשון נעוץ באקראיות המפגש בין העורר לבין פראס שוראב, ובשיוך הארגוני, כביכול, שעלה במפגש זה. הדגש השני, מצביע על היות הנאמר באמרה המשטרתית כעדות שמועה וכהודאת נאשם בפני מי שאינו איש מרות. אומנם, אין בנסיבות האמורות כל דופי, יחד עם זאת, ברור כי לצורך הוכחת האמור תזדקק התביעה הצבאית לתוספת ראייתית. כך או כך, דומה כי בעדויות הנ"ל, ראתה התביעה תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת העבירה המפורטת בכתב האישום. לדעתה, די בכך כי פגישה אקראית בין שני עצורים בכלא, כשהאחד אומר לחברו "אני חזית עממית", כדי להרשיע בחברות. להזכיר, כי במקרה דנן, הזכ"ד מציין פעילות בחז"ע ולא חברות.

אינני סבור כי תשתית זו היא תשתית ראויה, אשר בשלה יש להורות על מעצר עד תום ההליכים. אינני משוכנע כי ביהמ"ש יוכל להרשיע את העורר על בסיס תשתית ראייתית זו. אין אני מבקש  להתעכב על התמיכה הראייתית הנדרשת לאמרותיו של פראס שוראב. ברם, אין לי כל צל של ספק כי להיותה עדות שמיעה תהיה משמעות מיוחדת בפרשת התביעה. מעבר לכך, מצאתי עדויות אלו, כעדויות שאינן מפורטות דיין, אינן רחבות במידה מספקת ואינן מצביעות על מסוימות הפעילות המיוחסת לעורר, כמו גם, שאין בהן גבולות ומועדים לפעילות.

ייתכן, כי התביעה זיהתה את המכשול המדובר ועל כן הזדרזה להצביע על זכ"ד נוסף מיום 20.2.08, מחקירתו של ראפת עואד. בזכ"ד, מספר חוקר השב"כ כי ראפת עואד " החל את פעילותו במסגרת איגוד התלמידים של החז"ע בבית ספר התיכון בעוארתא בשנת 2007 יחד עם עאמר פחרי עואד". אין להודעה זו כל תימוכין בחקירה המשטרתית, הואיל ו ראפת עואד התכחש מיד למה שמסר, מה גם שהתביעה הצבאית לא רשמה אותו כאחד מעדי התביעה. יחד עם זאת, התביעה הצבאית ביקשה לראות בדברי ראפת עואד חיזוק לדברי קודמו בחקירה, הנה מדובר בעד שני, המציין לכאורה את פעילותו של העורר במסגרת החז"ע. גם אני נתתי דעתי לבחינה זו, והתלבטתי לא מעט, כלום יש בכל מה שנאסף בתיק כדי להביא להרשעת העורר בסופו של דיון. השתכנעתי כי הספק גובר על הוודאי, וכי אין בתשתית הראייתית שנאספה כדי לבטא פעילות אסורה אשר תביא להרשעה, כפי שמצפה התביעה הצבאית.

לפיכך, ולנוכח כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערר.

העורר יוכל להשתחרר בכל עת ורק לאחר שיפקיד ערובה כספית במזומן בסך 7,500 ש"ח. למעלה מן הצורך להבהיר כי שחרורו זה מותנה בהתייצבותו לכל הדיונים שיתקיימו בעניינו בבימ"ש קמא, שאם לא כן ייעצר לאלתר.

ניתנה היום, 15 במאי 2008, י' באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: