התערבות ערכאת הערעור בפסיקת מזונות ובמיוחד, השפעת סירוב להתגרש על שיעור מזונות אישה

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד :

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (כב' השופט גייפמן) בו נפסקו מזונות המשיבה ובתם של הצדדים (להלן: הבת).

רקע עובדתי ופסק הדין:

2.         המערער והמשיב שכנגד (להלן: המערער או הבעל או האב)  והמשיבה והמערערת שכנגד (להלן: האישה) נשאו זל"ז בשנת 1974 ומנישואיהם נולדו להם 5 ילדים.

3.         הצדדים (להלן גם בנה"ז) התגוררו בדירה בת חמישה חדרים ברח' ___ בתל-אביב (להלן: דירת המגורים) ובבעלותם דירה נוספת ב____(להלן: הדירה ב____).

לבנה"ז אף זכויות משותפות בחנות ___ (להלן: החנות) וכן זכויות במושע במגרש ___ (להלן: המגרש ב___).

פרנסת המשפחה נסמכה בעיקרה על חברה בשליטת הבעל, חברת ___ בע"מ (להלן: החברה) אשר גם חלק מילדיהם הבגירים של בנה"ז עובדים בה.

4.         ביום 26.4.07 הגישה האישה בשמה ובשם הבת, ילידת 26.1.91, תביעת מזונות נגד הבעל-האב.

ביום 17.7.07 נפסקו מזונות זמניים, לאישה 8,000 ש"ח לחודש ממועד הגשת התביעה ולבת 2,000 ש"ח לחודש, תוך עדכונם לפי מדד חודש 3/07.

כך גם חוייב הבעל לשלם לאישה 30% מהוצאות אחזקת דירת המגורים כל עוד והוא מתגורר בה, ומאידך נקבע כי מהמזונות שנפסקו לאישה יופחתו הסכומים ששולמו לאישה כשכר מהחברה, וכן אשר גבתה האישה כדמי שכירות מהשכרת הדירה ב___.

5.         בפסק הדין קבע בית המשפט, לרבות תוך הפניה להחלטתו בעניין המזונות הזמניים, כי האישה לא הפסידה מזונותיה כטענת הבעל, לאחר שבשורת פסקי דין בבית הדין הרבני לרבות בבית דין הרבני הגדול, נדחו תביעותיו של הבעל לגירושין, תוך שנקבע כי הסיבה העיקרית לעזיבתו של הבעל את דירת המגורים, בכך שנתן עינו באחרת ואף הודה בכך בפני בית המשפט.

הבעל עזב את דירת המגורים בחודש 8/08 ועבר להתגורר בדירה ב___ ומני אז הדירה אינה מושכרת.

הבת התגייסה לשירות חובה בצה"ל, בעת מתן פסק הדין.

בית המשפט בחן את טענותיו של הבעל אודות הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל, כפי שבחן בהרחבה את מצבה הפיננסי של החברה. כך סקר בית המשפט את שעור מחזורה הכספי של החברה משך השנים, אשר נמשך על ידי הבעל מהחברה כמשכורת או באופן אחר, כך תשלומים שקיבל כדמי פגיעה בעבודה מהמל"ל ומחברת ביטוח בגין אי כושר עבודה. מאידך, התייחס בית המשפט להוצאות הפרטיות, כביכול, שממומנות על ידי החברה, לרבות תשלום משכורת לאישה הגם שלא עבדה בפועל בחברה.

בית המשפט לא התעלם מההרעה שחלה במצבו הבריאותי של הבעל, בקובעו כי הבעל העדיף לעת ההיא, לקבל קצבאות מהמל"ל ומחברת הביטוח, אולם החברה פעילה והכנסותיה ברוטו מהובלות עולות כדי כ- 3 מיליון ש"ח לשנה. משכך, גם אם הבעל צמצם פעילותו בחברה תוך שהניהול הועבר לבנם של הצדדים, עדיין יכול היה הבעל לבקש למשוך דיבידנדים ולהגדיל הכנסותיו. יתר על כן ניתן לפסוק מזונות אישה מרכוש, דהיינו שווי מניותיו (99%)  של הבעל בחברה, כך גם מנכסיו האחרים.

6.         בהתייחס לאישה קבע בית המשפט כי אינה עובדת שנים רבות ותלויה בפרנסתה בבעל, וכי בתקופת החיים המשותפים רוב הוצאות המחייה מומנו על-ידי הבעל במזומן. כך חיה האישה ברמת חיים גבוהה בהתחשב בהכנסות הגבוהות של החברה.

עוד נקבע כי הבת משרתת קרוב לדירת המגורים, כאשר גם הבת גרה בדירה זאת, המשמשת אף לאירוח ילדיהם הבגירים של בנה"ז.

בית המשפט התייחס לרכיבים השונים בתביעת האישה, ולמסמכים שהוצגו על ידה, בהקשר להוצאות השונות. כך גם לצורך במכשיר שמיעה, בעלות סבירה של כ- 23,000 ש"ח ובטיפולי שיניים.

בית המשפט אף דחה את טענות הבעל כי יש להתחשב באשר אמורה האישה לקבל מעיזבונות הוריה, הן מאחר ולא נטען אודות כך בכתב ההגנה והן מאחר והעיזבונות טרם חולקו.