התביעה קבועה להישמע בסדר דין מהיר, והיום אמור היה להסתיים בירורה שכן חלפה שנה מאז הגשתה. בית המשפט מצא להזמין את הצדדים לישיבה מקדמית מיוחדת כדי שבישיבת שמיעת הראיות יישמעו רק ראיות, כאשר מועד אותה ישיבה נקבע במיוחד כך, כאשר התיק ערוך ומוכן לשמיעת ראיות, כך שלא אמורה היום לעלות כל טענה נוספת, אלא אם כן חל שינוי בנסיבות.
ככל שהנתבעת עומדת על בקשתה לשנות את תצהיר מי מעדיה, אזי ייתכן ויהיה צורך לקבוע מועד דיון נוסף כדי לאפשר לתובעת להיערך בהתאם לשינוי כתבי הטענות, תוך דיון בהוצאות הכרוכות בקיום ישיבת שמיעת ראיות
ב''כ התובעת מסכמת: על חוזרת על כל כתבי הטענות. עניינה של תביעה זו בדרישה לאכוף על הנתבעת תשלום התמורה המוסכמת בהסכם במקרה בו עובדת התובעת תמשיך לעסוק בניקיון אצל הנתבעת באמצעות צד שלישי, לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. אין חולק כי העובדות הנדרשות לצורך קיום התנאים המזכים את התובעת בתשלום, שלושה חודשי שירות, התקיימו. הנתבעת מודה מפורשות כי העובדת, גב' אנה רזניצקי, אכן הועסקה אצלה בניקיון באמצעות התובעת, במשך כשנה ומחצה עובר לסיום ההתקשרות. כמו כן אין חולק כי העובדת המשיכה לעסוק אצל הנתבעת בשירותי ניקיון לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, וזאת באמצעות צד שלישי, חברת SS אשמורת. כפי שהעיד מנהל התובעת, זהו בדיוק המצב שבו הוא סיכם עם נציג הנתבעת, מר מוטי בן אלישע, בעת החתימה על ההסכם שבהתקיימו ישולם לתובעת סך של 3 חודשי שירות, וכך גם נקבע בהסכם. העד לא נחקר על זה בעדותו, ועדותו לעניין זה לא נסתרה. טוענת הנתבעת בכתב הגנתה שלוש טענות, אחת לעניין לשון ההסכם. במענה לכך ייאמר כי הסעיף קובע מפורשות וברורות כי החיוב בתשלום שלושת חודשי השירות יחול באחד משני מצבים: הראשון – במידה ויבחר הלקוח להעסיק באופן פרטי, והשני במידה ויועסקו אצל הלקוח באמצעות צד שלישי עובדים אצל לקוחות אחרים מטעם "הראשון בניקיון", או אז יחויב הלקוח בתשלום מוסכם של 3 חודשי שירות. כאמור, הנתבעת מודה כי העובדת הועסקה אצלה באמצעות צד שלישי לאחר סיום ההתקשרות, ומכאן אין ולא יכול להיות חולק כי המצב השני מתקיים באופן מובהק בענייננו, ועל כן יש תחולה לסעיף. הטענה השנייה היא הטענה כי הסעיף הוא "אבסורד", שכן ממילא תנובה אינה יכולה לקיימו לאור היותה מקבלת שירותים מעשרות ספקים. טענה זו היה טוב שלא הייתה נטענת, וזאת משני טעמים: האחד – בהיותה הודאה מפורשת של תנובה על שנהגה בחוסר תום לב, שעה שחתמה על הסכם במטרה להשתמט מקיומו לכשתגיע השעה, והשני – לאור היותה נוגדת את נוסח ההסכם ואת ההסכמות שהיו בין הצדדים במעמד חתימתו. הנתבעת נמנעה מלהעיד את מר מוטי בן אלישע, שניהל את המו"מ מטעם הנתבעת וחתם על ההסכם, וחלף זאת העידה את מר ביטון, שהודה בחקירתו שכלל לא לקח חלק במשא ומתן, ומכאן שעדותו אשר לכוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם אינה מידיעה אישית ואין לה כל משקל לעניין.
לשאלת בית המשפט האם עמדת התובעת בפרשנות הסעיף הייתה שונה אילו פרק הזמן בין הפסקת העבודה בין המועד שבו התובעת העסיקה את העובדת לבין המשך העסקתה היה אחר, אני משיבה שעמדת נציג התובעת היא שעצם זה שזה היה מידי היא הנותנת שהתקיימו התנאים בסעיף, והיה והייתה הפסקה סבירה שמנתקת את הזיקה – ולשאלת בית המשפט מהי הפסקה סבירה, אשיב כי לאחר 8 חודשים הספק החלופי העביר את העובדת למקום עבודה אחר, זאת אומרת שזה פרק הזמן של ההתארגנות שלקח לו לתת לתנובה פיתרון אחר. כלומר יש כאן זמן של כנראה 6 עד 8 חודשים שנדרש לגייס עובד חדש. לשאלת בית המשפט, המשמעות היא שאילו העובדות היו משתנות, ובמועד הפסקת העסקה על ידי תנובה כספק שירותים גם הייתה מסתיימת העסקתה של הגב' רזניצקי, ולאחר הפסקה של חצי שנה הגב' רזניצקי הייתה מועסקת שוב, הכוונה בסעיף היא העסקה מידית או בזמן סביר המייצג זיקה בין העסקתה על ידי התובעת לבין העסקתה באמצעות צד שלישי. צריך להיות כאן זמן שהוא מספיק רב ומנתק את הזיקה הזו, ואז היא לא הייתה נתבעת.
לשאלת בית המשפט האם בהתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת יש סעיף שמחייב את התובעת לשלם פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות, אני משיבה שהודעה מוקדמת, ואינני יודעת אם מדובר ב-45 ימים או ב-30 יום. בכל מקרה הודעה מוקדמת סבירה במקרה של סיום יחסים בין שני צדדים. לשאלת בית המשפט האם אין מדובר בכפל פיצוי, אני משיבה שקודם כול אתנגד לכל הרחבת חזית וטענות שלא נטענו. צריך להבין שההודעה המוקדמת היא אם לא ניתנה הודעה מוקדמת. לא כל הפסקת התקשרות מותנית בהודעה של 45 יום. אין פיצוי במקרה של הפסקת התקשרות, אלא צריך לתת את ההודעה המוקדמת כדי שיוכלו להיערך ולמצוא מקום עבודה חלופי לעובדים.
הטענה השלישית של הנתבעת היא משמע הסעיף נוגד את תקנת הציבור ומייצר שוק עבדים, היא המקוממת מכולן, בבחינת זעקת הקוזק הנגזל. הנתבעת היא אשר מבקשת לייצר שוק עבדים כאשר עושה התחייבויותיה בהסכם פלסתר, מפרה את זכויות ספק הניקיון, ועל גב התובעת ועל חשבונה מבצעת הליכים כדי לשפר את מצבה הכלכלית בכסות של "הליך ארגון מחדש", שגם לגביו לא הופיע עד רלוונטי שיעיד מהו אותו ארגון מחדש. בנסיבות דנן, אין לפסול את הסעיף מחמת פגיעה בתקנת הציבור, כלי שההלכה קבעה שייעשה בו שימוש במקרים חריגים ונדירים, אין זה המקרה בענייננו. חשוב להדגיש שהסעיף אינו עוסק בזכויות העובדת כלל ועיקר, אלא ביחסים עסקיים בין שתי חברות מסחריות, ונזכיר כי עסקינן בחברת תנובה, תאגיד ענק שבוודאי ספק שירותי ניקיון קטן לא כפה עליה תנאים שלא הסכימה להם, כפי שהעיד מנהל התובעת.
אשר לטענה להיות הסעיף פיצוי מוסכם שיש להפחיתו לאפס, ראשית אין מדובר בפיצוי מוסכם. מתי מדובר על פיצוי מוסכם? – כאשר יש הפרה יסודית של הסכם. כאן לא אמרו שעצם המשך העסקת העובדת באמצעות צד שלישי הוא הפרה. יש כאן תשלום שנקבע במקרה של סיטואציה מסוימת שהתרחשה; התובעת מעולם לא אמרה שלא ניתן להמשיך לקבל שירותים מהעובדת באמצעות צד שלישי, אלא רק אמרה שהעניין הזה דובר במסגרת המו"מ ושנאמר שבנושא הזה יצטרכו לשאת בעלות ולתובעת יש רישיון להיות חברת השמה. גם בנושא ההפחתה לאפס, אין מקום להפחית, לא כל שכן לאפס, ויודגש כי הפחתת הסכום בסעיף מתייחסת לאומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה. כאמור, העדות היחידה העומדת בפני בית המשפט אשר לאומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה היא של מנהל התובעת, אשר העיד מפורשות כי הצדדים הסכימו על תשלום בשיעור של 3 חודשים, הוא לא נחקר על כך, ויש לקבל את עדותו.
כשבית המשפט אומר לי שלדעתו מוצו הטענות המרכזיות, אני מבקשת ארכה נוספת, וכשבית המשפט אומר לי שהוא מצפה שהשמעת הסיכומים תסתיים בשעה 14:00, דהיינו בעוד 3 דקות, רשמתי לפניי את דבריו.
אתייחס לפסה"ד שצורף על ידי הנתבעת לכתב הגנתה בעניין התובעת ואבהיר כי הוא לא רלוונטי, שכן העובדות שם שונות בתכלית מכאן. ראשית, שם החלה העובדת לעבוד אצל הנתבעת רק לאחר שהנתבעת הודיעה לתובעת על סיום ההתקשרות, ואילו בענייננו מדובר על עובדת שעבדה אצל הנתבעת למעלה משנה, כשנה ומחצה עובר לסיום ההתקשרות. שנית, נוסח הסעיפים בשני המקרים שונה בתכלית, שם בפירוש דובר על נושא של בחירה גם בהעסקה באמצעות צד שלישי, וכאן נושא הבחירה איננו רלוונטי. לשאלת בית המשפט אני מסבירה שההבדל הוא ששם העובדת שובצה לראשונה אצל הלקוח לאחר שהוא הודיע על רצונו להפסיק את הסכם העבודה ולתקופת ההודעה המוקדמת. לעניין השוני בסעיפים – הסעיף שם קבע "במידה ויבחר הלקוח להעסיק את העובדים באופן פרטי או באמצעות צד שלישי". בית המשפט התייחס לשאלת הבחירה. בענייננו יסוד זה כלל לא קיים, שכן נקבע במפורש כי במידה ויועסקו אצל הלקוח. ברור שלקוח בוחר אם להעסיק אצלו, אבל המילה "לבחור" ככל שהיא רלוונטית ועליה יקום וייפול דבר, הרי בסיטואציה שלנו לגבי העסקה באמצעות צד שלישי זה מצב עובדתי.
הנושא השלישי הוא שפסה"ד שם בית המשפט נתן משקל לעובדה שהעובדת עבדה במקביל בשני מקומות עבודה אצל שני מעבידים שונים, ואילו במקרה דנן כפי ששמענו מעדות העובדת היא עבדה באופן בלעדי אצל התובעת בהיקף של משרה מלאה. לכן העובדות של פסה"ד האחר, הגם שאיננו מחייב את בית משפט זה, אינן רלוונטיות לתיק זה.
כשבית המשפט שואל אותי האם התוצאה של אכיפת סעיף זה תהיה שכל עובדי התובעת דינם להיות מפוטרים מידית ביום הפסקת ההתקשרות אתנו כדי שהלקוח לא יישא בעלות של מכפלת דמי השירות בשלושה חודשים, אני עונה שהשורה התחתונה היא שתנובה בחרה להמשיך לקבל את השירות מאותה עובדת, היא הייתה מרוצה ממנה, רק להחליף את המעסיק שלה. זו הייתה החלטה כלכלית, ובמסגרתה היא הייתה צריכה לקחת את ההתחייבות שלה כלפי אותו ספק ניקיון שאמר לה את זה מלכתחילה.
מתקיים דיון בלתי פורמלי מחוץ לפרוטוקול