התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מועצה מקומית כפר ורדים ואח'

החלטה

תובענה זו נמחקה בפסק דין שניתן ביום 15.2.13 וזאת לאור בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף, בקשה לה הסכימו יתר הצדדים (להלן – פסק הדין).

ביום 17.2.13 עתרה התובעת לביטול פסק הדין מהטעם, בין היתר, שבעת שנתנה את הסכמתה למחיקת התביעה סברה כי הנתבעת 3 סיימה כבר את תפקידה כמבקרת הנתבעת 1. לאחר שנתתי את דעתי לבקשה ולתשובות הנתבעות באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בראש ובראשונה, יש ליתן את הדעת כי התביעה נמחקה ולא נדחתה, כך שפתוחה הדרך בפני התובעת – ככל שתמצא לנכון – לשוב ולהגיש את תביעתה. בענין זה מקובלת עלי טענת הנתבעות בתשובתן. ממילא, מאז שהוגשה התביעה כאן חל שינוי בנסיבות – מינויה של הנתבעת 3 כמבקרת הנתבעת 1 בוטל – ולכן בכל מקרה היה על התובעת לתקן את תביעתה. אין לשלול גם כי שינוי הנסיבות היה מביא גם לשינוי הסעדים הנתבעים.

התובעת לא מצביעה על זכות כלשהי שלה שתיפגע בהגשת תובענה חדשה במובחן מביטול פסק הדין כאן. נראה שחששה העיקרי של התובעת היא שמחיקת התובענה כאן, במקביל לפתיחת הליך נפרד על ידי הנתבעת 3 בו היא תוקפת את ביטול מינויה – יותיר את התובעת מבלי שתוכל להשמיע את טענותיה. לחשש זה אין בסיס. כאמור, התובעת יכולה להגיש את תביעתה מחדש ככל שתמצא לנכון. שנית, ככל שהתובעת מבקשת להשמיע את עמדתה במסגרת הבקשה לסעד זמני שהגישה הנתבעת 3, פתוחה בפניה הדרך לנקוט בצעדים המתאימים במסגרת ההליך שם.

לא שוכנעתי כי הנתבעת 1 נהגה בחוסר תום לב עת הגישה את בקשתה מיום 27.1.13 לסילוק התביעה על הסף. עיון בבקשה ההיא מעלה כי לא נכללה בו התיחסות לשאלה האם הנתבעת 3 מסכימה לביטול המינוי או לא. הנתבעת 1 אף מבהירה בתשובתה כי לא היתה מודעת כלל, במועד הגשת הבקשה, כי הנתבעת 3 מתכוונת לתקוף את ביטול המינוי. הטעם העיקרי שנכלל בבקשה שם היה עצם ביטול מינויה של הנתבעת 3 כמבקרת. הנתבעת 1 חוזרת גם עתה על טענתה כי המינוי בוטל, ולראיה כי הנתבעת 3 עתרה בבקשה לסעד זמני בענין זה. גם המדינה מציינת בתשובתה כי הנתבעת 3 סיימה את תפקידה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ג, (05 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.