התנהלות עבר מחייבת לשקול חיוב בערובה כספית בעת עיכוב צו הריסה בהתאם לסעיף 207 לחוק

בבקשה מס' 17 לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965

עניינה של החלטה זו הוא בקשה לעיכוב ביצועו של צו הריסה וזאת מכח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה.

1. פתח דבר

1.1.                הנאשמת עותרת לעיכוב בן שנה לביצועו של צו הריסה עליו הורה בית המשפט בגזר דין כבר ביום 3/5/2010. הבקשה הוגשה לאחר סדרה ארוכה של עיכובים עליהם הורה בית המשפט בעקבות בקשות שהגישה הנאשמת וכן לאחר החלטה אחת בה לא עוכב צו ההריסה ובכל זאת לא נהרסה הבניה. כך או כך – עובר להגשת הבקשה עוכב צו ההריסה כדין.

1.2.                יודגש כי בניגוד לעבר - הרי כעת מסתמן שינוי, שכן תכנית המאפשרת בניה מסוג הבניה האסורה אושרה למתן תוקף. במילים אחרות, בעוד בעבר כלל לא ניתן היה לקבל היתר לבניה הרי כיום אפשר והיתר בניה לא יהיה מנוגד לתכנית.

2. על הבניה, על ההרשעה ועל הקושי בקבלת היתר בניה כפי שחל בעבר

2.1.                כנגד הנאשמת הוגש כבר ביום 27/12/2006 כתב אישום בגין בניה  שלא כדין במסגרתה  התבצעה הרחבת חדר על גג דירתה בשטח של 16.9 מ"ר.

2.2.                 ביום 3/5/2010, תוך אישור הסדר טיעון, ניתן גזר דין הקובע כי על הנאשמת להרוס את המבנה נשוא כתב האישום תוך 9 חודשים, קרי עד 1/2/2011.

2.3.                דירתה של הנאשמת נמצאת באזור בו התכנית החלה בעבר לא התירה בניית חדר על הגג בשטח אותו בנתה. בהתאם לחוות דעת שהגישה הנאשמת ביום 21/4/2010 הוצא אזור המגורים של המבקשת מתחום תחולת תכנית כללית המתייחסת לבניה על גגות. אזור המגורים הוצא כאמור מכלל התכנית לאור המרקם העירוני המיוחד וסמיכותו למתחמי אזור ההכרזה של "העיר הלבנה" כאתר מורשת תרבות עולמי ע"י אונסק"ו. במשך שנים ביקשה וקיבלה הנאשמת ארכות לכניסתו לתוקף של צו ההריסה תוך שהיא מבססת את הבקשות למתן הארכה על המתנה לשינוי תכנית בנין העיר. שינוי אשר בלעדיו אין כל סיכוי לקבל היתר בניה אשר יכשיר בדיעבד את עבירת הבניה בה הורשעה הנאשמת.