התובע הצבאי נ' ח/XXX טוראי מ.ג

על פי הודאתה, מורשעת הנאשמת בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדרה מיחידתה, מקל"ר X, מיום 22/07/2012 ועד יום 25/01/2015, בסך הכל  918 ימים, בהתאם לכתב האישום המתוקן ולפרטים הנוספים.

• ניתנה היום, ‏‏‏05/03/2017, ‏‏‏ז' אדר תשע"ז , והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

___________

נשיאה

גזר - דין

הנאשמת, טוראי מ.ג, הורשעה על פי הודאתה בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדרה מיחידתה במשך 918 ימים, עד להתייצבותה.

ההיעדרות החלה כ- 3 חודשים לאחר הרשעה קודמת בבית דין זה, בגין היעדרות בת 75 ימים. בין לבין, שהתה הנאשמת ביחידתה, לדבריה ללא תפקיד מוגדר, ואף שהתה מחוץ ליחידה במשך כשבועיים, עד שיוחלט אם להביאה בפני וה"ל (ראו ס/3). הנאשמת נואשה מן המצב, והחלה בהיעדרות הנדונה. עוד בהיעדרות הקודמת, היו אלה הקשיים הכלכליים של המשפחה, שלא אפשרו את שירותה התקין. התובע ציין כי לא הוצגו מסמכים בעניין זה, אך החוב של הוריה, שהגיעו עד כדי פשיטת רגל, עמד על 3,000,000 ₪ (ס/3); מצבה הכלכלי של המשפחה נזכר בגזר הדין הקודם, כנסיבה עיקרית לאימוצו של הסדר הטיעון (ת/7); ואף הנאשמת עצמה, בעדותה בפניי, עשתה עליי רושם אמין, בתיאור מצב הדברים.

מאז החלה ההיעדרות, חוותה הנאשמת בשנת 2014 הריון והפלה. הריון נוסף, בשנת 2015, הביא לפיטוריה הפורמליים משירות ביטחון. כיום, היא מצויה בהריונה השני. בעלה פוטר מעבודתו הקודמת, ומשתכר בעבודתו החדשה משכורת מינימום. המשפחה נאלצה לעזוב את דירתם השכורה, והם מתגוררים לסירוגין בבתי ההורים. חובותיה של הנאשמת עצמה , כעולה מעדותה, עומדים על סך 100,000 ₪, וגם חובותיו של בעלה, והלוואות שנטל, מסתכמים בסכומים גבוהים.

בנסיבות כוללות אלה, עתירת הצדדים להורות על הארכת התנאי בעניינה של הנאשמת ולהימנע מעונש של כליאה היא ראויה, והחלטתי לאמצה.

אשר למחלוקת שנותרה בעניין גובה הקנס: צודק התובע בכך שיש להלום, מבחינה עונשית, את החזרה על העבירה, חרף המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד הנאשמת. מנגד, קובע תיקון 113 לחוק העונשין כי בקביעת מתחם העונש הראוי ביחס לרכיב של קנס, יש להתחשב ביכולתו הכלכלית של הנדון. יכולת זו יש לבחון בהתאם למצב הדברים הנוכחי. שוכנעתי, כי הנאשמת ומשפחתה, הגרעינית והמורחבת, מתמודדים עם עול כלכלי בלתי מבוטל. משכך, ראיתי שלא למצות את הדין עמה, ולקבוע מתחם של קנס שבין 300 ₪- 800 ₪ . בתוך המתחם הבאתי בחשבון את העובדה, כפי שהדגיש הסנגור, כי הנאשמת יכולה הייתה לקבל את הפטור עוד בשנת 2014. אף שלא החלה בטיפול ת"ש עם חזרתה מהכליאה, הרי שפנייתה לקבלת סיוע כלכלי נעשתה עוד קודם להיעדרות הראשונה, כעולה מראיון הקליטה ביחידה (ת/5). נוכח האמור, ראיתי לגזור לנאשמת קנס בסך 500 ₪, תוך חלוקתו לתשלומים.