הרשקוביץ יצחק נ' בליליוס דני ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ד"ר עמי קובו).

פסק הדין ניתן ביום 22.02.10, נמסר לב"כ של המבקש (בבימ"ש קמא) ביום 01.03.10, נמסר לידי המבקש ביום 08.03.10.

ביום 15.04.10 הוגשה הבקשה להארכת מועד, בטעות, לביהמ"ש המחוזי בת"א. ביום 21.04.10 הוגשה הבקשה לבימ"ש זה.

לטענת המבקש הוא אדם נכה והחל לחפש עו"ד שייצג אותו בערכאאת הערעור ובשל החומר הרב הוא מבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור עד שימצא עו"ד שייצג אותו.

דיון

בהתאם לתקנה 528 לתקסד"א, רשאי בימ"ש להאריך את המועד להגשת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו"

הטעמים המיוחדים יבחנו בכל מקרה לגופו כאשר ביהמ"ש במסגרת שיקוליו יבחן את "הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של 'הליך תלוי ועומד', מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד" (בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, מיום 28.01.08, נבו, בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועמ"ש, מיום 22.04.09, נבו.

עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי ""טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינן קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ", רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 28.04.08, נבו.

מן הכלל אל הפרט

המבקש טוען כי המועד האחרון להגשת הערעורחל ביום 22.04.10. טענה זו נטענה לראשונה במסגרת התשובה לתגובה, ולמשיב לא היה הזדמנות להגיב עליה. יחד עם זאת, נראה לכאורה כי המועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום 15.04.10 ולא כטענת המבקש, שכן המועד נמנה מיום מסירת פסה"ד לידי ב"כ המבקש.

כך או כך, וגם אם נלך לשיטתו של המבקש, היינו כי קיבל את פסה"ד רק ביום 08.03.10 והגיש את הבקשה לפני תום המועד להגשת הערעור ביום 15.04.10 (אף שההגשה נעשתה בטעות לבימ"ש שאיננו מוסמך לדון בה), דין הבקשה להידחות בשל כל אחד מהטעמים הבאים:

אין בבקשה כל טעם מיוחד להארכת מועד כננרש ע"פ התקנות. רצונו של המבקש להחליף את בא כוחו ואי יכולתו לעשות כן במועד איננו יכול להיחשב כטעם כזה.

ומכל מקום מדובר בעניין הנעוץ בבעל הדין עצמו ואינו יכול להחשב כמוצדק בנסיבות העניין.

הבקשה עצמה הוגשה באיחור ניכר, ביום האחרון, או מספר ימים לפני כן, לפני המועד האחרון האפשרי להגשת הערעור, על פי התקנות, וכפי שהודע במפורש בגוף פסק הדין.

למצער, היה על המבקש להגיש את הבקשה מייד עם קבלת הערעור ולהודיע על כוונתו להחליף עורך דין ועל פרק הזמן שיזדקק לו, ולא היה מקום להגיש את הבקשה ב"רגע האחרון" ולמעשה להעמיד את בית המשפט והמשיב בפני עובדה מוגמרת.

אם לא די בכך, אין בקשה מפרטת כלל את סיכויי הערעור, וגם מטעם זה דינה להידחות. למעשה, הבקשה סתמית ביותר, ללא כל פירוט שהוא, ואין לקבלה. אין מקום לקבל השלמות במסגרת תשובה לתגובה, עליה לא יכול היה המשיב להגיב.

אשר על כן נדחית הבקשה.

לפנים משורת הדין- אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' תמוז תש"ע, 14 יוני 2010, בהעדר הצדדים, בסמכותי כרשמת.