הרשקו נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.עסקינן בתביעת תלויים, אותה הגישה אשת המנוח, במסגרתה עותרת היא שבית הדין יקבע כי המנוח הלך לבית עולמו עקב אוטם שריר הלב, שנגרם בעקבות האירוע החריג שאירע בעבודתו בבוקרו של היום בו נפטר.

2.במסגרת ההחלטה דנן בית הדין יידרש לשאלה האם בבוקרו של היום בו נפטר המנוח, אירע אירוע חריג בעבודתו.

3.טענות התובעת

לטענת התובעת, בעלה המנוח היה חקלאי עצמאי שעבד בשותפות עם אחיו. ביום 23.2.10 קם המנוח בבוקר כדי להסיע פועל לביצוע עבודה לה התחייב מבעוד מועד אצל מר גלאם במושב יציץ. למנוח התברר כי הפועל לא הקיץ משנתו. לפיכך, המנוח היה נסער מאד, רתח מכעס, צעק בקולי קולות על הפועל, והטיח בפניו דברים חריפים. המנוח הסיע את הפועל התאילנדי למושב יציץ, ובדרכו חזרה ממושב יציץ לביתו שבמושב ערוגות, אירעה תאונת דרכים שלאחריה נקבע מותו של המנוח.

סערת הרגשות בה היה שרוי המנוח עקב התקרית עם העובד התאילנדי, גרמה להצטברות לחץ נפשי עצום אצל המנוח ביום התאונה, וזאת כפי שעלה מעדויות העדים.

סמיכות הזמנים בנסיבות העניין מצדיקה מינויו של מומחה רפואי. גם ומאחר שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות, מן הראוי להעביר את ההכרעה לחוות דעתו של מומחה.

כמו כן, כאשר יש ספק, הרי שיש להפעילו לטובת התובעת. עדויותיהם של התובעת והעדים מטעמה היו נהירות, עקביות וברורות, ושפכו אור על האירוע.

שאלותיו של חוקר הנתבע עובר להגשת התביעה היו מטעות ומכשילות, וכן לא ברורות. הביטוי "אירוע חריג" שלגביו שאל החוקר, מעלה קונוטציה המובילה את חוט המחשבה למשהו בומבסטי וגרנדיוזי, ולכן התובעת ועדיה לא ראו בכעס וברוגז של המנוח כלפי הפועל התאילנדי כאירוע שעונה להגדרה "אירוע חריג".

לסיכום, טענה התובעת כי יש להורות על מינוי מומחה רפואי, אשר יבחן אם המוות נגרם למנוח עקב אוטם שריר לב לאורו של אירוע חריג שאירע בבוקר יום התאונה, או שמא מותו נגרם עקב תאונת דרכים בשל סיכון דרך.

4.טענות הנתבע

לטענת הנתבע, התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח תביעתה. תאונת הדרכים נגרמה בשל סיבה פנימית אשר הביאה להופעת האוטם בלב, ובעקבותיו לתאונת דרכים. למנוח לא אירע אירוע חריג בעבודתו ביום מותו.

טענת התובעת לעניין ויכוח שקדם להופעת האוטם הלבבי הינה בבחינת שינוי גירסה והרחבת חזית, ויש להעדיף את הגירסאות שנמסרו לחוקר הנתבע בזמן אמת טרם קבלת ייעוץ משפטי. התובעת שינתה את גירסתה לצורך הגשת התביעה דנן, והתיאור בדבר הריב והרוגז הופיעו לראשונה רק במסגרת כתב התביעה מיום 3.6.12.

לסיכום, טען הנתבע כי ברורה כוונתם הטובה של העדים לעזור ולסייע לתובעת בתיק דנן. שתי השאלות אשר עמדו על הפרק נענו בהרחבה ובפירוט, ולאור כל המקובץ לעיל אין מקום למינוי מומחה. בנוסף, לא הוכח סיכון מסיכוני הדרך, וכן לא הוכח קיומו של אירוע חריג כלשהו ביום התאונה או בסמוך לכך.

לפיכך, יש לדחות את התובענה.

5. הדין החל

בפסק הדין בפרשת אליהו לוי סיכם בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה בנושא בהאי לישנא:

"באשר לטענת המערער לפיה יש לבחון את האירוע מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו בלבד יוזכר, כי בהתאם לפסיקתנו, לצורך הוכחת אירוע חריג בעבודתו של נפגע, נדרשת הן הוכחה אובייקטיבית והן הוכחה סובייקטיבית. שהרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שנפגע טוען כי אירע לו אירוע חריג בעבודתו, מבלי שיש לטענה זו תימוכין בראיות אובייקטיביות חיצוניות, תתקבל טענתו וימונה מומחה רפואי. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג פורטו בפסק הדין בעניין סידה שניתן זה לא מכבר ( עב"ל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 21.10.2010), כך:

'על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם.

משמעות הדבר: