הרשעתו של יוסף בן צבי שולמן בהריגה (על רקע סכסוך בין שכנים) - פסקדין

1.          כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק ").

כתב-האישום

2.          על-פי עובדות כתב-האישום, התגורר הנאשם בשכנות ליוסף בירנבוים ז"ל (להלן: " המנוח"), ברח' השיקמה 5 ראשון-לציון, כשקיר בטון הפריד בין הבתים. בתאריך 20.11.2005 בסביבות השעה 11:00, שמע הנאשם קולות נפילה של חפצים על גג ביתו. עקב כך נכנס לחצר ביתו של המנוח כשהוא חמוש באקדח. הנאשם המתין מספר דקות עד אשר יצא המנוח מביתו, כאשר גדר תיל סלילית הפרידה בין השניים.

השניים צעקו וקיללו זה את זה, עד אשר הרים המנוח מוט ברזל מהקרקע והניפו לעבר הנאשם. בשלב זה שלף הנאשם את האקדח מהנרתיק שהיה צמוד למכנסיו, אחז בו בשתי ידיו והחל לצעוד לאחור, תוך שהוא דורך את אקדחו וצועק לעבר המנוח: "עוף מפה".

המנוח הניח את מוט הברזל על הקרקע, עבר את הגדר והתקדם לעברו של הנאשם, עד שניצב בסמוך לו ולפת בשתי ידיו את האקדח שאחז הנאשם. בשלב זה, לחץ הנאשם על הדק האקדח וירה ירייה שפגעה באצבע כף-יד שמאל ובבית-החזה של המנוח. כתוצאה מהירי נפטר המנוח.

תשובת הנאשם לכתב-האישום

3.          הנאשם אישר, כי למשמע קולות נפילה של חפצים על גג ביתו יצא כשהוא חמוש באקדח, טען כי עמד בכניסה לחניית ביתו של המנוח ולא נכנס לחצרו. הנאשם מסר שהמתין במקום כדקה או שתיים על-מנת לראות מי הוא אותו אדם שהשליך את החפצים על גג ביתו. לגירסת הנאשם, כל שביקש הוא לברר מדוע השליך המנוח חפצים על גג ביתו ועקב כך החל דין ודברים ביניהם, במהלכו קילל המנוח את הנאשם וחבט בנאשם באמצעות מקל או ענף. הנאשם אישר כי לאחר שראה את המנוח מרים את מוט ברזל, שלף את אקדחו ודרך אותו על-מנת להרתיע ולהרחיק את המנוח, תוך שצעק לעבר המנוח: "עוף מפה".

לטענת הנאשם, לאחר שהמנוח הניח על הקרקע את מוט הברזל, הוריד הוא את נשקו והחל לסגת לאחור, אולם המנוח המשיך ללכת לעברו, תוך שציין: "אני אראה לך, אני אהרוג אותך" ותפס את הנאשם בידיו. בשלב זה החזיק באקדח כאשר האקדח מופנה כלפי מטה, אולם המנוח תפס את ידי הנאשם שאזו באקדח והחל לטלטל אותו עד אשר נפלט כדור מטווח אפס, שפגע והרג את המנוח. עו"ד מלמד, בא-כוח הנאשם, ביקש להוסיף כי הנאשם נוהג לשאת את אקדחו מרבית שעות היממה.

4.          עמדת ההגנה היא, כי שליפת האקדח ודריכתו נעשו לשם ניסיון להגנה עצמית, להרחיק את המנוח מהנאשם, ולכן כאשר הניח המנוח את מוט הברזל על הקרקע החל הנאשם לסגת לאחור וכך יכול היה האירוע להסתיים, לולא חצה המנוח את גדר התיל ותפס את הנאשם.

גדר המחלוקת העובדתית

5.          במישור העובדתי, המחלוקת מתמקדת בשאלה האם לחץ הנאשם על ההדק וירה במנוח מתוך בחירה ובאופן רצוני ונשלט, או שמא מדובר בפליטת כדור כתוצאה מאחיזת המנוח את ידיו של הנאשם וטלטול האקדח בחוזקה עד אשר נפלט הכדור.

עוד חלוקים הצדדים באשר לשאלה, האם לאחר דריכת האקדח הוריד הנאשם את נשקו כלפי מטה או שמא המשיך לאחוז בו כשהוא מופנה כלפי המנוח עד אשר תפס המנוח את האקדח.

גדר המחלוקת המשפטית

6.          המחלוקת המשפטית מתעוררת נוכח עמדתה של ההגנה מן הפן העובדתי.

לגישת התביעה, גם בהנחה שתתקבל טענת ההגנה לפיה מדובר בפליטת כדור כתוצאה ממאבק שהתנהל בין השניים - יש להטיל על הנאשם את האחריות בגין עבירת ההריגה. לולא שלף הנאשם את נשקו הטעון ודרך אותו לכיוונו של המנוח, לא הייתה נורית הירייה והמנוח לא היה נהרג. במילים אחרות, גם אם תתקבל גירסתה העובדתית של ההגנה, הצדדים חלוקים באשר להתקיימותו של הקשר הסיבתי שבין שליפת האקדח ודריכתו לבין פליטת הכדור.

ראיות התביעה

7.          התביעה התבססה על אימרותיו והודעותיו של הנאשם, שהינו העד היחיד לאירוע, החל מדיווחו למוקד 100 מיד לאחר הירי וכלה בהודעותיו הרשמיות שנמסרו במשטרה במספר הזדמנויות. עוד הסתמכה על עדויות החוקרים אשר פגשו בנאשם בסמוך לאחר הירי ועל ראיות מדעיות, לרבות חוות-דעת מומחה נשק וחוות-דעת פתולוגית.