הרשעת אינוס ומעשה מגונה בקטינה שהינה בתו החורגת של המורשע

איסור פרסום

תיק זה דן בעבירות מין אותן ביצע הנאשם במתלוננת, אליבא דכתב האישום. על מנת להגן על עניניה של המתלוננת, נאסר בזאת פרסום שמה וכל פרט אחר שעלול להביא לזיהויה.

לבד ממיגבלות אלה, מותרת הכרעת הדין בפרסום.

השופטת ב. אופיר-תום, סג"נ-אב"ד

פתח דבר

1.       עניינה של הכרעת דין זו, בשורה של מעשי מין שביצע הנאשם, בבתו החורגת, קטינה ילידת 1999 (להלן - הקטינה) בשנים 2004-2005.

הנאשם, הנשוי לאימה של הקטינה ושל חמש אחיותיה מנישואיה הראשונים, התגורר עימן בעיר נתניה. על פני התקופה האמורה, כך כתב האישום, עת הייתה הקטינה חוזרת מהגן, נהג הנאשם לנשקה, לחבקה, להרים חצאיתה וללטפה בחלק העליון של ירכה. לאחר מכן, היה מבקש ממנה להיכנס אל חדרו, ומשנכנסה, סגר אחריהם את הדלת, נשכב על גבו, וביקש מן הקטינה, שתשכב עליו.

באותם מקרים, כך כתב האישום, היה מפשיל הנאשם את מכנסיו שלו, ואת תחתוניה של הקטינה, וחרף התנגדותה, היה בועל אותה באיבר מינה, ובפי הטבעת. במספר הזדמנויות, אליבא דכתב האישום, כפה הנאשם על הקטינה ללקק את איבר מינו בהבטיחו לה מתנות והפתעות.

שורת המעשים המתוארים, המיוחסים לנאשם, בוצעו על פני התקופה האמורה, במקלחת ובסלון הבית בו התגוררה המשפחה.

בגין מעשים אלה, הואשם הנאשם בכתב אישום זה, בהפרת הוראות החוק הבאות:

אינוס בן משפחה - עבירה לפי סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

מעשה סדום בבן משפחה - עבירה לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיפים 345(א)(1) ו-351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

מעשה מגונה בכוח בבן משפחה - עבירה לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

בעת הקראת כתב האישום בפניו, הודיענו הנאשם באמצעות סנגורו, על כפירתו המוחלטת במעשים האמורים, בטענו להד"ם.

2.       די באמור עד כאן, כדי ללמד, כי כמו תיקי פשע חמור אחרים מסוגו, המונחים על שולחננו מעשה יום-ביומו, עומדים גם במרכזו של זה, מעשים הבאים בתחום עבירות המין והמתרחשים, מדרך הטבע בחדרי חדרים. מעשים אלה, החתומים בפני עין רואה ואוזן שומעת, נחקקים בזכרונן של הנפשות הפועלות, הן לבדן. ביום פקודה, מתבצר כל צד בעמדתו, תוך ניסיון למשוך את יריעת הראיות לצדו, בהפנותו אצבע מאשימה כלפי הצד שנגדו.

במצב דברים כזה, מוקנית חשיבות יתירה למידת המהימנות שניתן לייחס, לזה ולזה, וביתר שאת, למהימנותה של המתלוננת. כך, אף במצב דברים כמו זה בעניננו, שבו בילדה קטנה עסקינן, אותה לא ניתן היה להביא לבית המשפט מפאת גילה, ואשר עדותה הובאה בפנינו בדרכים שהוסדרו בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 (להלן - חוק הגנת ילדים) הכל, כפי שעוד יובהר בהמשך.

בין אם כך ובין אחרת, ניצבת בפנינו היום, במרכז פרשת התביעה, גירסתה של הקטינה, הטוענת לביצועם בה של המעשים המתוארים בכתב האישום, על ידי הנאשם, כשלצידה עדויות עדי התביעה האחרים, שהובאו לחיזוק דבריה.

במרכז פרשת ההגנה, ניצבת לעומת זאת, כמצופה, גרסתו של הנאשם, שנמסרה בפני חוקרי המשטרה ומעל דוכן העדים, המכחישה מכל וכל את ביצוע המעשים נשוא כתב האישום.

ההתנגשות בין שתי גרסאות אלה, היא הורתה של המחלוקת שתבוא אל סיומה בהכרעת דין זו, עם תום בחינתן של ראיות התביעה וההגנה, אלה מול אלה, והערכת מהימנות עדויות העדים השונים המחזיקים אותן, והמרכיבים את הפסיפס הראייתי שבתיק.

פרשת התביעה

כללי