הרשעה ברצח בכוונה תחילה על רקע צפירת המנוח לנהג שעצר בכביש

החלטה

לאחר שנערכו תיקונים בהכרעת הדין שניתנה ביום 10.6.08, להלן הנוסח ששולבו בו התיקונים.

המזכירות תעביר עותק מנוסח זה לב"כ הצדדים.

  ניתן היום כב' בסיון, תשס"ח (25 ביוני 2008).

הכרעת -  דין

ביום 13.1.06 נדקר למוות דואהדי עורסאן בן ה- 25 (להלן: המנוח). שני הנאשמים עומדים לדין באשמת רצח בכוונה תחילה- עבירה לפי סעיף 300(א)(2) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין).

1.         המעשים והעבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום

א. בתאריך 13.1.06 בשעה 19:00 לערך (להלן: יום האירוע), עמדו הנאשמים ופאדי אבו אל היג'א (להלן: פאדי) בסמוך לפיצריה בכפר טמרה, וניסו לעצור רכב כדי לנסוע עימו למסעדה. משנעצר לידם רכב, עצר אחריו רכב סובארו מ.ר. 69-416-86 (להלן - הסובארו) נהוג על ידי המנוח, אשר החל לצפור. הנאשם 1 ניגש אליו והשניים החלו להתווכח. המנוח הציע לנאשם 1 להיכנס לסובארו ולנסוע עימו למקום סמוך כדי ללבן את המחלוקת, הנאשם 1 נכנס לסובארו והם נסעו מן המקום.

ב. מיד עצר נאשם 2 רכב חולף מסוג שברולט קוואליר מ.ר 22-177-18 (להלן: הקוואליר) נהוג על ידי חאלד עראר (להלן: חאלד), ולבקשתו, נסע חאלד בעקבות הסובארו.

ג. המנוח נהג למתחם "גני אלתות" (להלן: גני אלתות), כשהנאשם 1 יושב לידו. הנאשם 1 דקר את המנוח דקירה אחת באזור הבטן, יצא מהסובארו ונכנס לקוואליר, אשר חנתה בסמוך. לבקשתו, פתח חאלד בנסיעה מהירה כשהמנוח נוסע בעקבותיו ואף מתנגש בקוואליר מאחור.

ד. בכניסה לתחנת הדלק בכניסה לטמרה (להלן: התחנה), עצר חאלד כדי לבחון את הפגיעה ברכבו והמנוח עצר בסמוך אליו. הנאשמים יצאו מהקוואליר כשבידיהם סכינים, המנוח יצא מהסובארו כשבידו מקל, ובין השלושה התפתח ויכוח, שבמהלכו היכה המנוח בראשו של הנאשם 2 במקל וגרם לו לחתך בקרקפת. המנוח ברח לכיוון אחד המשרדים בתחנת הדלק (להלן: המשרד) כשהנאשמים רצים בעקבותיו והסכינים בידיהם, נכנס למשרד והנאשמים נכנסו אחריו. הנאשמים הכו את המנוח ודקרו אותו דקירות מרובות בחלקים שונים של גופו, ובין היתר בבית החזה מימין, בגב, בירך הימנית, בזרוע ובאמה, מתוך כוונה לגרום למותו.

ה. מיד לאחר מכן יצאו הנאשמים מהמשרד, נכנסו לקוואליר ונמלטו מהמקום. המנוח נלקח לבית החולים רמב"ם, שם נותח ונקבע מותו. מותו נגרם מנזק חמור ללב ולריאה הימנית בעקבות פצע דקירה בבית החזה מימין שדקרו אותו הנאשמים כמפורט לעיל.

ו. על פי כתב האישום גרמו הנאשמים למות המנוח בכוונה תחילה, לאחר החלטה והכנה להמיתו, מבלי שקדמה למעשיהם התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכלו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיהם ולאחר שהכינו את המכשיר ששימש להמתתו.        

תשובת הנאשמים לאישומים המיוחסים להם.

2.         תשובת הנאשם 1.

הנאשם 1 כפר בעובדות כתב האישום, טען כי לא היתה לו סכין ולא דקר את המנוח, לא בגני אלתות ולא בתחנה. לטענתו, המנוח הוא זה שהזמינו לדו-קרב והכניסו לרכבו, שעה שנאשם 1 רצה רק לנסוע ב" טרמפ" למסעדת מקדונלדס, ואף תקף אותו ברכב בהיותו נתון תחת השפעת אלכוהול. כאשר הגיעו לגני אלתות, ברח הנאשם 1 שהיה מפוחד בריצה מרכבו של המנוח, שהטיל עליו אימתו, ונכנס לקוואליר שאסף אותו. המנוח רדף אחרי הקוואליר, התנגש בו והמשיך לרדוף אחריו עד התחנה, שם עצר חאלד, כדי לבדוק את הנזקים ברכבו. בתחנת הדלק הפתיע אותם המנוח עם מקל, פצע את הנאשם 2 בראשו וניסה לפצוע גם את נאשם 1. הנאשם 1 התחנן בפני המנוח שיזרוק את המקל, והציע שיישבו את הסכסוך " בידיים", אך הגן על עצמו בידיו והתעמת עם המנוח שהחזיק מקל בידו וניסה לתקוף אותו. לחלופין טען, כי הוא לא דקר את הדקירה הקטלנית שהביאה למותו של המנוח, והדקירות האחרות היו שטחיות.