הרשעה ברצח בכוונה תחילה על רקע סכסוך כספי בין קבלני שיפוצים

כב' השופטת רות לורך

כתב האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק ועבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק.

1.         לפי עובדות כתב האישום בתקופה הרלוונטית, הייתה שותפות עסקית בין הנאשם לבין שמעון פינטו (להלן: " שמעון"/" המנוח"), במהלכה הם עבדו כקבלני שיפוצים עבור מריו גינת (להלן:  " מריו"). במהלך העבודה התגלו ויכוחים בין הנאשם לשמעון על רקע סכום החוב שנותר בידי מריו, תשלום לפועלי שיפוצים וסכומי כסף המגיעים לנאשם. הנאשם אשר החזיק באקדח מסוג סיג זוואר 228 (להלן: " האקדח") ברישיון שתוקפו פג באפריל 2004, ניקה את האקדח, הכניס מחסנית לתוכו והכניס אותו לתיק המסמכים שברשותו. עובר ליום 11.11.08, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את שמעון.

2.         ביום 11.11.08, בסמוך לשעה 17:10, אסף הנאשם ברכבו את שמעון מתחנת אוטובוס ביהוד ונסע לכיוון פארק התעשיות בשוהם כשהוא נושא את האקדח. במהלך הנסיעה, בסמוך לשעה 17:25, סטה הנאשם מהדרך ונסע לתוך כביש שירות, לאזור חשוך ומבודד. לאחר עשרות מטרים של נסיעה, עצר הנאשם את הרכב ובסמוך לאחר מכן לקח את האקדח וירה בראשו של שמעון בכוונה לגרום למותו. כתוצאה מהירי מצא שמעון את מותו.

3.         לאחר מותו של שמעון, ביצע הנאשם סדרת פעולות בכוונה לשבש הליכי חקירה:

            בשעה 17:32 הוא התקשר פעמיים למנוח ובשעה 17:35 הוא התקשר אליו פעם נוספת על מנת להציג מצג שוא לפיו הם לא נמצאים יחדיו.

            בין התאריכים 11.11.08 עד 13.11.08 ביצע הנאשם שתי שיחות טלפון נוספות למכשיר הטלפון הנייד של המנוח. כמו כן ביצע חמש שיחות טלפון ממכשיר הטלפון הנייד של המנוח אליו על מנת לשבש ראיות.

            בין התאריכים 11.11.08 עד 12.11.08, שלח הנאשם שבעה מסרונים מהטלפון הנייד שלו לזה של המנוח, המלמדים כי הם לכאורה לא נפגשו ביום הרצח. כמו כן שלח הנאשם שני מסרונים מהטלפון הנייד של המנוח לטלפון הנייד שלו על מנת לשבש ראיות.

            במועד שאינו ידוע למאשימה, משך הנאשם את גופת המנוח עמוק יותר לתוך השדה, בין ערימות פסולת וכיסה אותה בפסולת, פלטות אסבסט, קרטונים וענפים וכן הוציא מכיסו של המנוח תעודת זהות ומסמכים נוספים. הנאשם אף כיסה את כתם הדם שהיה על כביש השירות בחול ובאבנים. במועד מאוחר יותר, זרק הנאשם את תעודת הזהות של המנוח לפחי אשפה במפעל אוסם, אותם מרוקנים פעמיים ביום.

            לאחר שהגיע הנאשם לביתו, הוא ניקה את רכבו מן הדם שהיה בו במים וסבון.

            במועד שאינו ידוע, ניקה הנאשם את האקדח, שימן אותו והחביא אותו בבית אמו שלא בידיעתה.

הרקע העובדתי ויריעת המחלוקת

            לאחר שמיעת הראיות ולאור תשובת הנאשם לכתב האישום אין מחלוקת ביחס לעצם התרחשות מעשה הירי שגרם למותו של המנוח.

1.         אין מחלוקת כי הייתה שותפות עסקית בין הנאשם למנוח, במהלכה הם ביצעו עבודה עבור מריו, כאשר במקביל עבד הנאשם גם כשכיר בחברת אוסם בפארק התעשיות בשוהם. עם זאת, לטענת הנאשם, לא היה סכסוך כספי בינו לבין המנוח.

            בתשובה לכתב האישום נטען כי בתקופה שבסמוך לאירוע, הפגין המנוח בפני הנאשם רוגז, כעס, תוקפנות ואלימות מילולית על שפעל מול מריו בניסיון להסדיר את יתרת החוב של מריו, וטען בין היתר כי הנאשם לא גילה יחס מספיק נוקשה כלפיו.

            באשר לאקדח, אין מחלוקת בדבר אחזקת האקדח, שהרישיון להחזקתו פג באפריל 2004. נטען על ידי ההגנה, כי כמה ימים לפני האירוע מצא הנאשם את אקדחו במחסן שבביתו כשהוא חלוד ואף הכדורים אכולי קורוזיה. הנאשם שימן את האקדח, הכניסו לתיק כשהמחסנית ב"הכנס" ואת התיק העביר לתא המטען ברכבו כשכוונתו הייתה להעביר את האקדח לבית אמו. פעולה זו בוצעה ללא שום קשר למפגש עם המנוח.

2.         באשר להשתלשלות האירועים ביום 11/11/08, אין מחלוקת כי הנאשם אסף את המנוח במקום ובשעה הנקובים בכתב האישום. ואולם נטען על ידי הנאשם כי מנקודת האיסוף הם נסעו לביתו של מריו, שם נכחו כי הוא לא נמצא בבית.

בשלב זה ביקש הנאשם לנסוע למפעל אוסם בפארק התעשיות לצורכי עבודתו והמנוח התלווה לנסיעה. במהלך הנסיעה, התפתח ביניהם ויכוח מילולי קשה מאוד על רקע כעסו של המנוח בנושא יתרת התשלום שסוכמה בין הנאשם למריו.