הרמן נ' משטרת ישראל ואח'

החלטה

התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב מעשי תקיפה, אלימות ושימוש בכוח מופרז שהפעילו נגדו הנתבעים, שוטרים ומעקלים, במהלך ביצוע צווי עיקול מיום 23.01.2008.

לאחר הגשת התביעה הגישה המדינה הודעה על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), וביקשה להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 5-6 (להלן: "הנתבעים"), שוטרים שנטלו חלק במהלך ביצוע צווי העיקול, נוכח הודעת החסינות ובהתאם להוראות סעיף 7ב (ב) לפקודה.

בהודעה נטען, כי הנתבעים חסינים בפני תביעה בנזיקין בגין האירוע נשוא התובענה לפי הוראות סעיף 7א לפקודה וכי המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני, כאמור בסעיף 7 (א) (ב) לפקודה. עוד נטען, כי בנסיבות העניין לא התקיים החריג הקבוע בסעיף 7 (א) (א) סיפא לפקודה.

התובע מתנגד לבקשה מן הטעמים המפורטים בתגובתו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובע, אני מחליטה להיעתר לה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 7 (א) (א) לפקודה קובע כדלקמן:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

סעיף 7ב לפקודה קובע כי:

"(א) הוגשה תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה שהוגשה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.

(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התביעה נגדו, ויראו את התביעה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי תובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7 (א); קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)."

תקנה 7 (א) לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 קובעת:

"בקשת תובע לפי סעיף 7ב (ג) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מן היום שבו הומצאה לו בקשת המדינה לפי סעיף 7ב (ב) לפקודה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה".

מכאן עולה, כי פרק הזמן בו יכול היה התובע לטעון כי לא מתקיימים בענייננו תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה הוא 14 יום מהיום בו הומצאה לו הודעת הנתבעים בדבר קיומה של חסינות והבקשה לדחות את התביעה כנגד הנתבעים.

כאמור, ההודעה בדבר קיומה של חסינות צורפה לכתב ההגנה.

כתב ההגנה הוגש ביום 03.04.2008, והתובע הגיב על הודעה זו רק ביום 14.06.12.

לאור האמור, משהחמיץ התובע את המועד להגשת התגובה, ולאור האמור בתקנה 7 (א) לפקודה, יש מקום לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 5-7.

למעלה מן הנדרש, יצוין כי גם אם תגובת התובע הייתה ניתנת במועד, אין בה כדי לשנות ממסקנתי לעיל.

בבקשה לסילוק על הסף כנגד נתבעים שהינם עובדי ציבור, על בית המשפט לבחון את סבירות החלטת המדינה להכיר בחסינות העובדים על פי אמות מידה של המשפט המנהלי, קרי השיקולים שעומדים בבסיס ההכרה שהוגשה ע"י המדינה לבית המשפט, וזאת מבלי להיכנס לבחינה עובדתית לגופו של עניין (ראו: בר"ע 1934/07 מ"י נ' ספוז'ניקוב, פורסם במאגרים משפטיים, ביום 17.12.2007).