הרחקה מהבית לפי חוק למניעת אלימות במשפחה

רקע

1.         בפני שתי עתירות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: " החוק").

            במסגרת תמ"ש 11492/07 הוגשה, מטעמה של מ. ש. ובקיצור מ. (להלן:" המבקשת") בקשה למתן צו הגנה כנגד ג. ל. או בקיצור ג. (להלן:" המשיב"), נגדו אף פתחה במספר הליכים נוספים.

במסגרת תמ"ש 11493/07 הוגשה מטעמו של המשיב, בקשת מתן צו הגנה כנגד ר. ש., בנה של המבקשת (להלן:" הבן").

2.         מדובר בבני זוג המתגוררים ביחד זה כמה שנים בדירה הרשומה על שמו של המשיב. הבן הינו בגיר, חייל המשרת בשירות סדיר.

3.         אף אם ניתן לעשות כך, אין לפרש את המונחים בהחלטה זו (כגון: בני זוג, צדדים, ידועים בציבור) במובן המשפטי ומכל המשתמע מהם, אלא יצוין שנעשה שימוש בשפה נוחה אותה יבין האדם מן הישוב.

4.         שתי העתירות משולבות זו בזו. לכן החלטה זו אמורה בנוגע לשתיהן.

שאלות להכרעה

5.         הדירה בה שוהים הצדדים מהווה את מוקד המאבק הרכושי. התעוררה שאלה קשה ומהותית בנוגע לזכות להתגורר בדירה. בין היתר, המבקשת הטוענת למעמד של "ידועה בציבור" מציינת, כי בשל עובדה זו צברה זכויות קנייניות ברכוש, עקב "חזקת השיתוף" נוכח אורח חייהם של הצדדים.

            יובהר, בשלב של עתירה לפי החוק אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלת רכוש וקניין בכלל ובחזקה ו/או בעלות בדירה בפרט. כמו כן, אין בתוצאת החלטה זו,  כדי להשליך על זכויות קנייניות הנטענות.

6.         אין מחלוקת מהותית בטענה, כי ההכרות בין בני הזוג היא בת 20 שנה. בתקופה הזו ניהלו הצדדים קשר אשר בסופו של דבר הביא את המבקשת לעזוב את מסגרת משפחתה לטובת המשיב. שניהם התגוררו תקופה מסוימת בלוס-אנג'לס, קליפורניה שבארה"ב ולאחריה שבו ארצה.

7.         אין חולק על כך, שביום 9.6.07 אירעה תקרית המלווה באלימות. השאלה בפני היא למי לייחס את האחריות, אם בכלל וכמו כן, ליתן פתרון, אמצעים ודרך נאותה על מנת למנוע אלימות בין הצדדים, בהתאם לכוונת המחוקק בחקיקת החוק.

8.         כאשר התייצבה המבקשת בפני מותב זה בדיון במעמד צד אחד, ניכרו עליה סימני חבלה.  אולם, התמונה התבהרה לאחר החקירה הנגדית בדיון במעמד הצדדים.

9.         בין בני הזוג היו עליות ומורדות, עד שנערך הסכם בכתב לפרידה.

10.        המשיב, המבוגר יותר מהמבקשת,  סובל מקשיי שמיעה.

            בית המשפט התרשם מכך שמהמתחים בין הצדדים נבעו בחלקם מקצר בתקשורת, כאשר המשיב, שהינו אדם בעל גאווה עצמית, אינו מודה בכך שלא שמע או הבין את הנאמר לו. כך היה בחקירתו בבית המשפט בעניין האירוע.

התקרית בין בני הזוג

11.        לאחר יום רווי מתחים וחסר סבלנות מצד הצדדים, מצא עצמו המשיב במיטה שעה שהוא צופה בטלוויזיה. כניסתה של המבקשת לחדר והחלפת הערוץ בטלוויזיה, הביאו לחילופי דברים ביניהם ולהוצאת כעסים.

12.        לאחר שמיעת הצדדים ולצורך החלטתי בנדון, ניתן לקבוע שהמשיב חצי שכב - חצי ישב במיטה כל זמן שהשעין את גבו על "ראש המיטה" כשהמבקשת יושבת מולו.

            המבקשת אמרה מספר מילים והמשיב הגיב בתפיסת ידה של המבקשת. כאמור, בית המשפט התרשם מהסימנים שהיו על פרק ידה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול וס' 8 להחלטה).

            בתגובה המבקשת הרימה יד וסטרה למשיב בפניו (ראה עמ' 15 לפרוטוקול). אז כפי שתואר, מתחיל הבלגן.

13.        בתיאור מצב הגוף הסטטי של כל אחד מן הצדדים רגע לפני שפרצה התקרית, ניתן להבין שהמשיב היה פגיע יותר. הוא שכב, רכן, נשען, בשעה שהמבקשת ישבה מולו.