הרוש נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' הש' איזקסון), אשר גזר דינו של המערער, אשר הורשע עפ"י הודאתו בעונשים שונים, ביניהם פסילה בפועל של 15 חודשים.

זאת עשה תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה שהמערער שהה בשבעה חודשים פסילה מנהלית ולא ניכה את אותה תקופה, כך שסך הכל, בסופו של יום, בשל גזר דין זה, ריצה המערער 22 חודשי פסילה בפועל.

בנוסף, גזר בית משפט קמא על המשיב במישור הפסילתי 250 ימים ופסילה על תנאי לשלוש שנים.

כל אלה לאחר שהמערער הורשע, כאמור, על פי הודאתו, בסופו של יום, בעבירה של נהיגה בשכרות וכן נהיגה בקלות ראש.

ידוע לכל, אין צורך לחזור על כך שוב ושוב, שכאשר מדובר בנהיגה בשכרות עפ"י סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה וסעיף 39 א' לפקודה זו, הכלל הוא שיש להטיל פסילה בפועל בת שנתיים ימים.

לבית המשפט שיקול דעת וסמכות לקצר את הפסילה, כמו גם לקבוע שלא כל הפסילה תהיה בפועל, חלקה על תנאי.

בית משפט יפעיל שיקול דעתו זה מקום, ויש נסיבות המיוחדות המצדיקות זאת.

כאשר מדובר במקרה שבפנינו, בנהג שבסופו של יום, בית המשפט גזר לו פחות מפסילת המינימום בפועל, כאשר יש לו גם הרשעות תחבורתיות לא מעטות ואף הרשעות פליליות, אפילו, כאמור בתסקיר קצין המבחן, השתקם ונמצא בהליך מבורך של גמילה, תוך שהוא כבר בשלב השלישי של עבודה מחוץ לקהילה, עובדות אשר, ללא ספק, יעשו את חייו שלו טובים יותר ויהפכו אותו לגורם חיוני בחברה.

אין הדבר אומר, שיש בכל נסיבות מיוחדות המצדיקות עוד הפחתה מעונש הפסילה המינימאלית.

ההלכה היא, שערכאת ערעור איננה מתערבת בחומרת עונש של הערכאה המבררת, בוודאי שלא זה המקרה.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"א, 17/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: