הרוני ואח' נ' יצחקי ואח' - פסקדין

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסך 480,000 ₪ שמקורה בקשה לביצוע שטר וניתנה לחייב רשות להתגונן.

א. רקע

ברחוב הרצל 5 כפר יונה מצוי מגרש (להלן: "המקרקעין"), שהבעלות בו הינה במושע, בחלקים שווים של שלושה. א. התובע, ב. משה יצחקי (אביו של הנתבע) ג. שלמה אהרוני (צד ג').

חלקו של התובע בנכס בלבד, הושכר על ידי התובע ביום 22/10/02 לחברת סופרמרקט כפר יונה בע"מ (להלן: "החברה") , בהתאם להסכם שכירות שנחתם אותו יום, (להלן: "הסכם השכירות"). כאמור, המושכר הינו רק לגבי חלקו היחסי והבלתי מסוים של התובע בנכס.

טרם חתימת הסכם השכירות החזיק התובע ב- 33% ממניות החברה ובמעמד חתימת הסכם השכירות, העביר התובע את מניותיו בחברה בחלקים שווים, למשה יצחקי (אביו של הנתבע) ולשלמה אהרוני (צד ג') בחלקים שווים. כך שמרגע חתימת הסכם השכירות בין התובע לחברה, הבעלים של החברה הינם משה יצחקי וצד ג' בחלקים שווים.

ב. תמצית טענות הנתבע

1. שטר החוב נשוא תביעה זו, הוגש לביצוע כשלוש שנים לאחר שהחברה פינתה את המושכר, והוא ניתן לתובע כשטר בטחון בכפוף להסכם השכירות. מכיוון שהסכם השכירות הסתיים זה מכבר, גם שטר החוב בטל ומבוטל, מה עוד שלא ידוע לנתבע על כל חוב שהוא של החברה כלפי התובע.

אביו המנוח של הנתבע, הודיע בכתב כבר ביום 9/10/07 לשני שותפיו האחרים במושכר – הם התובע וצד ג', כי ברצונו להמשיך בהשכרת המבנה ולכן יפעל להשכירו לחברה או לצד ג' מטעמה. (סע' 4 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר).

מכיוון שהצעת "רשת מזון חינם פלוס" (להלן: "חינם פלוס") הייתה הטובה ביותר להיטיב עם החברה ובעלי המושכר, הושכר הנכס לה.

2. מאז 22/10/07 המועד בו נחתם הסכם השכירות עמה, מחזיקה בנכס חינם פלוס שבבעלותו הבלעדית של הנתבע. חינם פלוס משלמת לבעלי המקרקעין דמי שכירות, בהתאם להסכם השכירות עמה, ואף משלמת דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל בהתאם לשוברי תשלום שהעביר לה התובע עצמו, מה שמחזק את העובדה שידע אודות הסכם השכירות עם חינם פלוס ואף מבקש לקיימו.

טוען הנתבע, כי תקופת השכירות לחינם פלוס, שאינו נשוא תביעה זו, הינה עד 22/7/10 בין החברה לבין חינם פלוס אין כל קשר משפטי או שיתופי.

לעניין שטר החוב נשוא תביעה זו, טוען הנתבע, כי התובע לא מצא לנכון לתבוע גם את צד ג' שגם הוא חתום עליו ועל כתב הערבות.

3. לטענת הנתבע, החברה בפירוק מאז 22/10/07, מונה לה מנהל מיוחד ועל התובע היה להגיש את תביעת החוב למנהל המיוחד, ומועד הגשת תביעות חוב אליו חלף. מה עוד שהתובע, כך הנתבע, לא פרט כיצד חושב סכום החוב הנטען. התובע לא שלח הודעה מוקדמת של 14 יום לערבים, הנתבע, כערב, לא נדרש לגרום לכך שהחברה תפנה את המושכר ואף לא נדרש לכך כבעל מניות של חינם פלוס, כיוון שקיים עמה הסכם שכירות תקף, שדמי השכירות על פיו, משולמים כדין. אי הודעה כזו מטיל את מלוא האחריות על התובע.

המלאי של החברה נמכר לחינם פלוס ובאותו יום חדלה החברה מלהתקיים, והיא כבר לא הייתה בשליטת בעלי המניות אלא בשליטת המפרק. בית המשפט המחוזי והמפרק דחו את בקשת התובע להשבת המושכר, ואף דחו את תביעת החוב בגין דמי שכירות ופיצוי אשר הגיש התובע, לאור העובדה שמאז 22/10/07 לא מחזיקה החברה במושכר.

4. ביום 24/10/07 הגישו התובע וצד ג' בקשת לפירוק החברה ובקשה לצירוף יצחק הרוני לתיק הפירוק וזה המועד בו מונה מנהל מיוחד.

גם מההליכים השונים שהגיש התובע, ניתן ללמוד שהוא ידע שחינם פלוס מחזיקה מאז את המושכר וכי החברה זנחה את עסקיה. ביום 23/10/07 אף חילט התובע את הערבות הבנקאית האוטונומית.

כל אלה מבהירים שהתובע ידע שהחברה אינה אוחזת עוד במושכר ועזבה אותו והמלאי שלה נמכר לחינם פלוס, כך שהיא זנחה את עסקיה.

5. טוען הנתבע, כי פסק הדין שניתן בבש"א 2806/08 אשר לא קבע שעל החברה להשיב את המושכר לתובע, מייתר את התביעה דנן. בכך, כך הנתבע, כשל התובע בניסיונותיו להוכיח שהחברה מחזיקה במושכר. גם המנהל המיוחד שמונה לחברה לא תבע את פינוי חינם פלוס מהמושכר, מה שהיה מצמצם את הנזקים.

התובע מחזיק בצ'קים שמסרה לו חינם פלוס, לתשלום חלקו בדמי השכירות של המושכר ואף העביר לחינם פלוס את שוברי התשלום למנהל מקרקעי ישראל. על כל אלה מוסיף הנתבע, כי גם צד ג' חב על פי שטר החוב וכתב הערבות, בחלקים שווים.