הראל חברה לבטוח בעמ נ' מלכה

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכבה של המבוטחת, הגב' זהבה לוי חפץ (להלן: "המבוטחת").

ביום 25.1.11 נסעה המבוטחת עם רכבה, וארעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבע (להלן: "התאונה").

יובהר, ביום 10.1.12 התנהל הליך בבית המשפט לתביעות קטנות בתיק שמספרו 27952-05-11 (להלן: "התביעה הקטנה"), בו הנתבע דכאן הגיש נגד המבוטחת תביעה, והוגשה תביעה שכנגד. לאחר הליך של שמיעת ראיות כב' השופט דחה את התביעה וקיבל את התביעה שכנגד.

התביעה שבפני היא תביעת שיבוב, בה תובעת התובעת מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981.

הסכומים הנתבעים בתביעה זו, הם אלה אשר שולמו למבוטחת בגין התאונה, מכוח הפוליסה שבין התובעת למבוטחת.

בדיון שבפני, ב"כ התובעת העלה בפני את הטענה כי פסק הדין במסגרת התביעה הקטנה נדון והוכרע, ועל כן מהווה הוא מעשה בית דין לעניין האחריות. הוצג בפני פרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה ופסק הדין.

זאת ועוד, טען ב"כ התובעת כי נגרם נזק לרכב התובעת, והנזק נתמך בחוו"ד שמאי שלא נסתרה.

מנגד, כל שטען הנתבע, לאחר שהסברתי לו את ההליך שבפני, שאין לו מה להוסיף, מלבד כך שאין לו כסף לשלם בגין התאונה, ושהוא בקושי מכלכל את עצמו. באשר לנזק טען שמדובר בנזק לא הגיוני, אולם לא עתר להגיש חוו"ד נגדית, או לחקור את השמאי מטעם התובעת. כמו כן, לא הביא בפני כי יש ברצונו לערער על פסק-הדין שניתן במסגרת התביעה הקטנה.

בקליפת אגוז, במסגרת ההליך בתביעה קטנה נשמעו עדויות, ובתום ההליך ניתן פסק-דין מנומק ובו נקבע:

"לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות של מקום האירוע כמו גם בתמונות הרכביםשניזוקו, אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת והתובעת שכנגד.

לא זו אף זו, מטעם הנתבעת העידה הגב' נחמני..., ואין לה קשר למי מן הצדדים... ואני מקבל את עדותה כאמינה.

על-פי עדותה של גב' נחמני, הנתבעת לא נסעה לאחור אלא התובע הוא זה שפגע בה מאחור".

על מנת לסבר את האוזן, הכלל בדבר מעשה בית דין נחלק לשניים: השתק פלוגתא המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שכבר נדונה ביניהם והוכרעה, והשתק עילה היוצר מחסום בפני בעלי הדין לשוב ולהתדיין באותו עניין שכבר הייתה לגביו הכרעה שיפוטית. כלל זה שואב כוחו משיקולים שבטובת הציבור והמערכת המשפטית, ומנימוקים הנעוצים באינטרסים ובציפיות של בעלי הדין עצמם. בעלי דין בהקשר הזה, אינם רק בעלי הדין שהיו צד להליך הראשון, אלא גם חליפיהם (ראה: ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק).

השתק פלוגתא מתייחס לשאלה עובדתית שנדונה במשפט הראשון והוכרעה בו במפורש או מכללא. לפיכך, פסק הדין שניתן בתביעה קטנה יכול ליצור השתק פלוגתא רק לגבי השאלות העובדתיות שנדונו והוכרעו בו.

בענייננו, בית המשפט לתביעות קטנות הכריע באשר למחלוקת העובדתית, וקבע כי העדיף את גרסתה של הנתבעת, דהיינו המבוטחת על פני גרסתו של התובע, שהינו הנתבע דכאן. בית-המשפט קיבל את גרסת המבוטחת לפיה הנתבע שבפני אחראי לקרות התאונה.

התובעת בתביעה זו היא חברת הביטוח של הנתבעת בתביעה הקטנה, וחברת הביטוח לאחר ששילמה לה את תגמולי הביטוח נכנסה בנעליה.

באשר לנזק התובעת בעקבות התאונה, יובהר, שבמסגרת פסק הדין בתביעה קטנה בית-המשפט אמר את דברו:

"למען הסר ספק יצוין כי במסגרת פסק דין זה לא נדרשתי לנזק הישיר שנגרם לרכב הנתבעת והתובעת שכנגד, ועל כן לא אתייחס לחוות הדעת של שמאי הרכב".