הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה הנדונה. לטענת הנתבעת, רכבה לא היה מעורב בתאונה.

במועד הדיון העידו העדים מטעם שני הצדדים. לאחר הדיון, ולאחר שב"כ הנתבעת עזב את האולם, ביקש ב"כ התובעת להמתין עם מתן פסק הדין ולצרף עותק מהתלונה שהגיש המבוטח במשטרה. הודעתי כי אמתין עם מתן פסק הדין, וכי על ב"כ התובעת לפנות לב"כ הנתבעת, לבקש הסכמתו לצירוף המסמך, ולהגיש בקשה מתאימה. עד היום לא הוגשה כל בקשה, ובנסיבות אלו, אין מקום להמתין עוד עם מתן פסק הדין.

נהגת רכב התובעת העידה שהתאונה אירעה בחניון בפתח תקווה, לשם הגיעה כדי לצפות במשחק באצטדיון סמוך. עובר לתאונה רכבה היה בעצירה מוחלטת, והיא הביטה שמאלה כדי לחפש חנייה פנוייה. לפתע הגיח רכב הנתבעת מימין ופגע ברכבה. הנהג הפוגע לא עצר, אלא הביט בה, נופף בידו, המשיך בנסיעה, החנה רכבו, והלך. היא היתה אז נהגת חדשה וכתוצאה מהפגיעה היא נכנסה להלם, נותרה ברכב והחלה לבכות. לפיכך היא גם לא פנתה לנהג הפוגע, לא שוחחה עימו ולא החליפה עימו פרטים. כעבור זמן מה הגיע אביה למקום, צילם את הרכב הפוגע, והם פנו למשטרה.

נהג רכב הנתבעת טען כי אין לו כל מושג במה מדובר, והוא אינו יודע על מעורבות של רכבו בתאונה. אין גם כל סיבה כי לא יחליף פרטים עם נהג רכב בו פגע, לו היה פוגע ברכב. העד אישר שמפעם לפעם הוא החנה רכבו בחניון הנדון, והוא גם צפה במשחקים באצטדיון הסמוך. עם זאת, אין הוא יכול לזכור היכן היה רכבו במועד התאונה. נהגת רכב התובעת העידה שהרכב הפוגע היה ג'יפ שחור, והעד אישר כי היו בחזקתו רכבים כאלו.

בחנתי את העדויות והראיות. הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שרכב הנתבעת הוא הרכב המעורב. אכן, מהפרטים שמסרה נהגת רכב התובעת עולה שרכב הנתבעת עונה לתיאור הרכב הפוגע, על כן אני מניחה שרכב הנתבעת חנה בחניון אותה עת. אולם, אין בכך כדי להוכיח מעורבות של הרכב בתאונה.

הפגיעה ברכב התובעת היא פגיעה קלה במוקד הקדמי ימני. נהגת התובעת הודתה כי היא לא פנתה לנהג הרכב הפוגע, ולפיכך, לא ניתנה לאותו נהג האפשרות להתייחס לטענה כי פגע ברכב אחר, ולבחון את הפגיעה. התאונה אירעה שעה שהיו בחניון רכבים רבים, והרכב הפוגע צולם רק כעבור זמן, על ידי אביה של הנהגת. בנסיבות אלו, כלל לא ברור אם הרכב שצולם הוא אומנם הרכב הפוגע. נהגת התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי כלל לא ראתה את הפגיעה, אלא כי רק חשה בה (עמ' 2 שורות 7 – 8). התובעת גם לא הציגה כל ראיות התומכות בטענה בדבר מעורבות רכב הנתבעת בתאונה. לא הוצגו הצילומים שצולמו על ידי האב, וגם לא הוצגה התלונה למשטרה. וכך נותרה עדות נהגת התובעת כעדות בודדת ללא כל תמיכה. ההודעה למבטחת התובעת נמסרה באיחור רב כעבור כחודשיים וחצי. בדיקת הרכב על ידי השמאי נעשתה גם היא באיחור, וכעבור כמעט חודשיים. לא ניתן לכך כל הסבר. במכלול נסיבות אלו, לא הוכח שהרכב הפוגע הוא אכן רכב הנתבעת, ושהפגיעה גרמה לנזקים הנטענים.

לאור האמור התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות עד הנתבעת כפי שנפסקו ובשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים, עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ג, 19 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: