הר-גיל ואח' נ' הועדה המקומית מרחבית השומרון

החלטה

נמצא פה נציג מטעם הועדה ולא קיבלתי כל התנגדות לשחרור מייצוג, אלא אדרבא מדובר בפיטורים של עו"ד יום לפני הדיון, ולפיכך, אני מורה על שחרורו של משרד נחליאלי מייצוג הנתבעת.

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תש"ע, 27/05/2010 במעמד הנוכחים.

שמעון שר, שופט

פסק דין

תיק זה מונח בפני בית המשפט מיום 15.7.03.

מסיבות שונות ומשונות הגיע תיק זה לאחר דיוני סרק רבים ולאחר דחיות ליום דיון אשר הוקדש לצורך סיומו.

ביום הדיון, התייצב נציג הועדה המקומית מרחבית לתכנון ובנייה השומרון וכן עו"ד שטיינר ממשרד נחליאלי והודיעו כי נפל משבר אמון ביניהם ואמש הוגשה בקשה לשחרור מייצוג.

הנימוק היה כי נפל דבר בין הצדדים, וחוסר אמון אשר הנתבעת רוכשת לגבי המייצגים אותה.

בהעדר ברירה ולאור העובדה כי הפיטורים באו מצד הנתבעת הוריתי על שחרורו של עו"ד שטיינר, וזה ביקש את רשות בית המשפט לעזוב את אולם בית המשפט, ורשות זו ניתנה.

נציג הועדה ניסה לשכנע את בית המשפט לדחות את הדיון, כאשר שתי אמתלות עיקריות בפיו:

האחת כי הסכומים המבוקשים הינם סכומים אשר הינם סכומי ציבור ולא מגיעים לתובעים ובית המשפט רצוי שיעדיף את טובת הציבור. וכן, חוסר האמון אשר נוצר עם עוה"ד כך שאין למעשה לנתבעת ייצוג בדיון דהיום.

אומר, כי זהו מסוג התיקים אשר מביאים לכך כי בתי המשפט קורסים שעה שתיקים אשר מתנהלים במסדרונות בית המשפט ולא מגיעים לדיון מהותי, כאשר דחיות מרובות מלוות אותם, אינם זוכים לידו הקשה של בית המשפט ולניהול תקיף כפי שאני סבור שצריך להתנהל.

זכות הציבור אומנם זכות גדולה היא, ובית המשפט לא בקלות יפתח ידו לתשלומי סרק, אך שעה שעומדת חוות דעת של מומחית אשר עשתה מלאכתה מלאכה נאמנה ולא נעשה כל נסיון לתקוף את חוות דעתה בין באמצעות שאלות הבהרה ובין בקשה לזימונה בטרם נפל דבר בין הצדדים, מראה כי הבקשה אשר עמדה בפניי הבוקר הינה בקשה בעלמא.

גם העובדה כי לא טרחו להביא עדים אשר יכלה הועדה להביא מטעמה מעידים כי הנחת המוצא היתה שבית המשפט יתן את פסק דינו ואלה יגשו לערכאת הערעור בטענה שלא ניתן להם יומם בבית המשפט.

בטחוני כי כך הדבר יעשה.

כמובן שאינני מתערב בשיקולי הדעת של ערכאת הערעור, אך יום ניתן גם ניתן והעובדה כי בחרו לא לעשות כן מתוך מגמה שתצטייר התמונה חלילה של עיוות דין, הינה זריעת חול בעיניי בית המשפט והתנהלות אשר אותה אני רואה כהתנהלות חמורה ביותר של הועדה.

אין לי טענות כלפי משרד עוה"ד זה פוטר, והעובדה כי לא יכול היה להשמיע את דבריו למעט דברי הבהרה שבאו לגבי שאלות בית המשפט, אינם מטילים בעוה"ד דופי. הדופי היחידי אשר דבק הינו באנשים שמנהלים את הועדה ואלו שקיבלו את ההחלטה בדבר הייצוג, (היום בבית המשפט מתוך הנחה שרחמי בית המשפט הם אלו שיובילו לביטול הדיון).

כמובן שבית המשפט הוא אוטוריתא לעצמו, אך המגמה המסתמנת היום בהנחיית נשיאת בית המשפט העליון כי תיקים לא ידחו אלא במקרים נדירים ומן הראוי שתתחיל להיות מיושמת, והיום זהו מסוג התיקים ודוגמא שבית המשפט לא צריך להעתר לבקשת הדחייה, גם במחיר של תשלום סכומים אשר באים מקופת הציבור.

הסכומים לא באים בעבור נדבה, אלא בעבור עבודה שהתבצעה וממילא היתה צריכה להשתלם, ודברים אשר באים לידי ביטוי בחוות הדעת של הגב' רידר ובסכומים שנקבה והן בעדות שנתן מר הר גיל.

לאחר ששמעתי את עדותו של מר הר גיל, ולאחר שעיינתי בכל המסמכים אשר הוצגו בפניי, השתכנעתי כי דינה של התובענה להתקבל אם כי לא בסכומים אשר נדרשו בתחילה ,אלא על פי חוות הדעת של הגב' רידר ולפיכך, אני מורה כדלקמן: