הקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט קמא כיוון שהנאשם לא נכח בשעת גזר הדין מאחר והוצא במהלך הדיון – האם נתקיימו בענייננו הנסיבות החריגות בהן ניתן לדון בפלילים אדם שלא בנוכחותו - פסקדין

החלטה

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום )ביום 3.5.99(, אשר כלל שני אירועי עבירה שונים.
במסגרת הסדר טיעון על ההרשעה, נמחק האישום המאוחר. באישום הנותר, המבקש הואשם
בתקיפה בנסיבות מחמירות של אשתו - עבירה לפי סעיף 382)ב()1( בנסיבות סעיף 379 לחוק
העונשין, התשל"ז1977- )להלן: חוק העונשין(, ובגרימת חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף
333 לחוק העונשין.

2. בית משפט השלום בירושלים )כבוד השופטת נ' מימון( הרשיע )ביום 27.3.2000( את
המבקש בעבירות המפורטות בכתב האישום, על פי הודאתו )ת.פ 2212/99(. בית המשפט גזר על
המבקש עונש של 15 ימי מאסר בפועל, וארבעה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים. גזר הדין
ניתן ביום 6.3.2001, זאת לאחר שנערך למבקש תסקיר מבחן; לאחר שהתקיימה ישיבה נוספת
בעניינו במסגרתה הוצע לו לעבור אבחון נוירופסיכולוגי - בעקבות האבחנה כי אינו סובל
מבעיה פסיכיאטרית; ולאחר שבית המשפט העניק לו דחייה נוספת עד לגזירת עונשו, על מנת
שיוכל למצות ההזדמנות לערוך בדיקות אלו. המבקש לא שיתף פעולה, וסירב לעבור הבדיקות.
בית המשפט הדגיש, בגזר דינו, כי עבירות האלימות כלפי בן זוג בהן הורשע המבקש הן
מהסוג בהן נדרשת העלאת רף הענישה, בעיקר כאשר בת הזוג חוששת לפנות לקבלת סיוע, וכי
ישנו צורך בהרתעת המבקש - כמו גם אחרים - מהתנהגות תוקפנית בעתיד, זאת בעיקר לאור
אי הפנמת הנאשם את חומרת מעשיו ואיסור הפגיעה באשתו. יחד עם זאת, בית המשפט שקל את
בעיותיו הבריאותיות של המבקש, את העובדה כי הודה בעבירה במסגרת הסדר הטיעון ובכך