השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: א' שוהם, י' שבח וש' ברוך ז"ל). המערער הורשע בשתי עבירות של אינוס, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, בעבירה של התעללות בקטין, בתקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה על איומים. על המערער נגזרו 18 שנות מאסר, מהן 16 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור אחת מן העבירות שבהן הורשע. עוד חויב המערער בתשלום פיצויים בסך 100,000 שקלים, שמחציתם ישולמו למתלוננת ומחציתם האחרת תחולק בין שני ילדיו של המערער. הערעור נסב גם על חיוב זה.
להלן נפרט את הנתונים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה.
כתב האישום
2. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר ייחס לו עבירות של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית, אינוס תוך התעללות באישה בזמן המעשה או לאחריו, התעללות בקטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, איומים וכליאת שווא.
בכתב האישום נאמר כי המערער היה נשוי למתלוננת ולהם שני ילדים: ד', יליד 1991 (להלן: הבן) ו-מ', ילידת 1993 (להלן: הבת), שהיו קטינים בעת שהתרחשו האירועים שהם נושא כתב האישום. המערער והמתלוננת עלו ארצה מגיאורגיה בשנת 1995 והמתלוננת שבה לגיאורגיה, עם הילדים, בשנת 1998. המערער נסע בעקבותיה לגיאורגיה, אך שב ארצה חודש לאחר מכן. בחודש נובמבר 2002, או סמוך לכך, שבו המתלוננת והקטינים לארץ וכתב האישום מתמקד באירועים שקרו, על פי הנטען, בשנים שקדמו להגשתו, להוציא התקופה שבה שהו המתלוננת והילדים בגיאורגיה. בכתב האישום נאמר כי במספר רב של מועדים שאינם ידועים, במהלך שנות נישואיהם של המערער והמתלוננת, תקף המערער את המתלוננת שלא כדין על ידי כך שהלם בה באגרופיו בראשה, בידיה וברגליה ומשך בשערות ראשה. כמו כן נטען כי הוא תקף את הבן והבת בכך שהכה אותם. עוד נאמר בכתב האישום כי המערער נהג, כדבר שבשגרה, להשפיל את אשתו וילדיו, לקלל אותם ולאיים עליהם כי יהרוג את המתלוננת ואת בני משפחתה. בכתב האישום נאמר עוד כי נוכח איומיו של המערער, שמרה המתלוננת את דבר חזרתה לארץ בסוד מפני המערער ומשפחתו ומיד עם הגיעה ארצה פנתה למקלט לנשים מוכות. בשלב מסוים גילה המערער את הכתובת שבה שהו המתלוננת והילדים, ובעקבות כך הם עברו למקלט אחר ולאחר מספר חודשים יצאו משם על מנת להתגורר בדירה בבת-ים.
3. בכתב האישום מתואר כיצד המערער בא להתגורר בחודש אוקטובר 2006 בדירת המתלוננת, וזאת תוך איומים שיהרוג אותה ואת ילדיהם, אם לא תאפשר לו לעשות כן. נטען כי מאז שעבר המערער להתגורר בדירת המתלוננת ועד שנמלטו המתלוננת וילדיו ממנו בתאריך 4.12.2006, הוא הכה את המתלוננת במספר רב של הזדמנויות - בראשה, בידיה וברגליה, איים עליה כי יהרוג אותה וכן היכה את הבן והבת. כתב האישום מפרט מספר אירועים קונקרטיים בתקופה זו, שתיאורם יובא בתמצות להלן (על פי האמור בכתב האישום):
(א) במועד שאיננו ידוע במדויק, בחודש נובמבר 2006, ביקשה המתלוננת מן המערער שיעזוב את הדירה משום שהיא והילדים אינם יכולים עוד לסבול את התנהלותו. בתגובה אמר לה המערער שהיא לא תחליט, תפס אותה בשערות ראשה, גרר אותה אל חדר האמבטיה ונעל את הדלת באמצעות מפתח. בחדר האמבטיה הורה המערער למתלוננת להתפשט. היא סירבה לעשות כן ומשכך נטען כי הוא קרע את חולצתה והורה לה לפתוח את פיה שכן בכוונתו להחדיר את איבר מינו לפיה. באותו מעמד המערער אף איים על המתלוננת בכך שאמר לה כי אם היה לה פה קטן, היה חותך אותו בסכין כדי שיוכל להחדיר את איבר מינו אליו. בהמשך צעק המערער על המתלוננת וכינה אותה "זונה" וגם היכה אותה באגרופים בראשה. בתגובה לכך צעקה המתלוננת אל הבן, ששהה באותה עת בדירה וקראה לו לעזור לה. הבן חש אל חדר האמבטיה והחל לדפוק בדלת. בתגובה פתח המערער את הדלת, אחז בצווארה של המתלוננת, זרק אותה על הספה בחדר הסמוך והמשיך להלום באגרופיו בחלק העליון של גופה. הוא אף לפת את צווארה והחל לחנוק אותה. הבן משך את ידיו של המערער, אך הוא בתגובה צעק עליו והכה בראשו. המערער גם איים על המתלוננת ועל הבן בכך שאמר להם כי הם כנראה לא רוצים לחיות, אם הם מתנהגים כך. בהמשך להתרחשות זו, בשעות הערב של אותו יום, אחז המערער בשערות ראשה של המתלוננת וגרר אותה לחדר האמבטיה. המערער אמר למתלוננת שבכוונתו לאנוס אותה "כמו זונה". המערער העמיד אז את המתלוננת כשפניה אל הקיר והחל להפשיט אותה מבגדיה בכוח, כופף אותה והחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהמתלוננת מתנגדת למעשיו. במהלך אירוע זה הכה המערער את המתלוננת בראשה והורה לה לשתוק. עוד אמר לה המערער, על פי כתב האישום, כי היא חפץ ואם הוא רוצה משהו - הוא יקבל אותו, בטוב או ברע. עוד נאשם המערער כי אמר למתלוננת, שבכתה, כי "מגיע לה" וכן כי דמעותיה לא יעזרו ואיים עליה באומרו שיערוף את ראשם של הילדים ויזרוק ראשיהם מהמרפסת, אם הם לא יקשיבו לו.
(ב) בתאריך 1.12.2006 רצה המערער לבקר את אימו המתגוררת באשדוד לכבוד יום הולדתו. המתלוננת והילדים סירבו להצטרף אליו, אך הוא הורה להם לבוא עמו. במהלך הנסיעה לאשדוד קילל המערער את המתלוננת והשפיל אותה בכך שאמר לה שהיא "כלבה לא נורמלית". כן איים המערער על המתלוננת כי יהרוג את אמה ואת אחיותיה. בהמשך, צעק המערער על הבת שתסדר את שיערה ואיים עליה ש"יוציא לה את הראש ויזרוק אותה מהמונית". כשהגיעו לבית אימו, התרגז המערער על המתלוננת על כך שלא דרשה בשלומו של בעלה של אמו של המערער ועם כניסתם לדירת האם קרא למתלוננת לבוא למטבח ושם הכה אותה בראשה. כתוצאה מהמכה בראש נפלה המתלוננת על הרצפה וכאשר התרוממה שב והכה אותה המערער בראשה והיא שוב נפלה. בהמשך הורה המערער למתלוננת ללכת לחדר האמבטיה והוא הלך אחריה. שם הוא החל להלום בה באגרופיו בחלקים שונים של גופה וכן שרט אותה וצעק עליה מדוע לא דרשה בשלומו של בעלה של אמו. כל זאת עשה תוך כדי שהמתלוננת זועקת ומתחננת שיעזוב אותה. הבת שמעה את זעקות האם, הגיעה למקום ונעמדה בין המערער לבין המתלוננת, תוך שהיא מבקשת שיניח למתלוננת. המערער בתגובה הלם בראשה של הבת ודחף אותה. לאחר מכן הגיע למקום גם הבן ואף בו הלם המערער ודחפו אל הקיר. אמו של המערער הגיעה למקום וביקשה שיירגע. המערער איים שיהרוג את כולם, אם לא יקשיבו לו וכן איים על המתלוננת שיהרוג אותה משום שהיא הרסה לו את יום הולדתו, וכי יהרוג את אמה.
מאוחר יותר אותו יום, כך נטען, המערער הכה את הבת שישנה על מזרון בסלון וזאת לאחר שסירבה לעבור לישון בחדר אמו של המערער. כן כופף המערער את כפות ידיה ואיים עליה שיענישה ושיהרוג את כולם. משהתערבה המתלוננת בנעשה, הכה אותה המערער בכוח, כך שנפלה על הספה. הבן הבחין במתרחש ואמר למערער שלא ייגע במתלוננת ובתגובה לכך אמר לו המערער "לסתום" ודחף אותו. המתלוננת קמה מהספה והמערער שוב הכה אותה וכתוצאה מהמכה היא נפלה על כורסה שהיתה בסמוך והכורסה התהפכה. באותו לילה הכריח המערער את המתלוננת לישון על מזרון לידו ובמשך הלילה מנע ממנה לישון בדרכים שונות. בשלב מסוים הכריח אותה לקום ואף איים עליה שוב, באומרו שיהרוס אותה וששום דבר לא יעזור לה. כתוצאה מהמכות והמהלומות שחבט המערער במתלוננת באירוע זה נגרמו לה חבלות שונות.
(ג) בתאריך 2.12.2006 חשה המתלוננת ברע ושכבה במיטה. המערער נשכב לידה במיטה והחל לסובב את ידיה של המתלוננת ולמשוך בשערות ראשה. בהמשך איים עליה שלא יהיו לה חיים נורמאליים, אם לא תקשיב לו והורה לה להתפשט. המתלוננת אמרה למערער שאיננה חשה בטוב ושאיננה רוצה לקיים עמו יחסי מין. המערער השיב לה שאף אחד לא שואל אותה אם היא רוצה או לא ודעתה לא מעניינת אותו. עוד אמר המערער למתלוננת, שניסתה לקום מהמיטה, כי אם לא תסכים לזה, יכניס אותה לחדר האמבטיה ושם "יהיה גם בפה וגם בתחת". המתלוננת החלה לבכות ובתגובה לכך סובב המערער את ידיה והוריד ממנה מכוח את מכנסיה ואת תחתוניה. המתלוננת התנגדה למעשיו של המערער, התחננה שיפסיק וניסתה לקום והוא משך אותה בכוח, הורה לה "לעלות עליו", אחז ברגליה ובהמשך החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובעל אותה. לאחר מכן בכתה המתלוננת והמערער איים עליה שביום שלמחרת "זה כבר יהיה רציני" ואיים להרוג אותה ולהכות אותה.
(ד) מעשי תקיפה של הבת: בתחילת חודש נובמבר 2006 נאשם המערער כי תקף את הבת בעוד שישבה ליד המחשב הביתי, בכך שאחז בסנטרה, הפנה את ראשה לכיוונו והלם בראשה בחוזקה באמצעות אצבעותיו. המתלוננת נכנסה אל החדר וביקשה שהמערער יעזוב את הבת, אך הוא בתגובה אמר לה ש"תעוף" ואיים עליה שישרוף את אמה וישלח את חבריו להרוג קרובי משפחה נוספים שלה. במועד אחר, בלתי ידוע, המתין המערער לבתו, שיצאה מהבית לאחר שביקשה את רשותו. כששבה הבת לבית, אחז בה המערער בראשה ודחף אותה. הבת החלה לברוח מן המערער, אך הוא רדף אחריה וקילל אותה, ואז סטר לה כך שנותר לה סימן אדום והבת בכתה.
כתב האישום מוסיף ומפרט כיצד בכל התקופה האמורה איים המערער על המתלוננת והילדים וכיצד היו הם "שבויים" בידיו של המערער, אשר נהג בהם כרצונו והילך עליהם אימים.
ההליך בבית המשפט המחוזי ופסק הדין מושא הערעור
4. המערער כפר בכל העובדות המייחסות לו שימוש באיומים ובאלימות כלפי המתלוננת והילדים ואף טען כי עבר להתגורר עם המתלוננת בדירתה בבת-ים בהסכמתה המלאה ולאחר שמערכת היחסים ביניהם חודשה. המערער גם כפר מכל וכל באינוסה של המתלוננת וציין כי יחסי המין ביניהם היו בהסכמה. עמדת המערער היתה כי המתלוננת הסיתה את ילדיו נגדו ולכן הם תמכו בגירסתה. המערער הודה כי קילל את המתלוננת במהלך הנסיעה לאשדוד, אך הכחיש כי איים עליה או על הילדים בנסיעה זו.
5. בפני בית המשפט העידו מטעם התביעה: המתלוננת עצמה, הבן והבת, חוקרת הילדים שחקרה את הבת, שוטרים שהיו מעורבים בטיפול בתלונה הראשונית שהגישה המתלוננת, חברתה של המתלוננת מהמקלט לנשים מוכות וכן עובדת סוציאלית, שעמה יצרה המתלוננת קשר. ראיות נוספות שהביאה התביעה כללו, בין היתר, את אלו: שני פרוטוקולים של דיונים בבית המשפט לענייני משפחה בגדרם ניתן צו הגנה למתלוננת מפני המערער וכן צו הגנה מורחב יותר המתייחס גם לבן ולבת ומופנה גם כלפי אמו של המערער, מסמכים רפואיים ביחס לניסיון התאבדות של המתלוננת משנת 1997, מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה של הבת וכן תמונות של המתלוננת מיום הגשת התלונה, שבהן נראות חבורות רבות על ידיה ועל כתפיה.
6. מטעם ההגנה העידו: המערער, אמו, בעלה של האם, דודתו של המערער וכן נדב פרסל, עובד סוציאלי מהתחנה לטיפול בנפגעי סמים באשדוד שטיפל במערער. מטעם ההגנה הוגשו כל המסמכים הנוגעים לטיפול במערער בתחנה לטיפול בנפגעי סמים וכן הוגשו הודעות של המתלוננת במשטרה ותמונה של המערער והמתלוננת מערב יוצאי גרוזיה, שצולמה בתאריך 11.7.2006.
7. גרסת המערער לאירועים המתוארים בכתב האישום הובאה בהודעתו במשטרה מתאריך 5.12.2006, שהוגשה לבית המשפט וכן בעדותו בבית המשפט. בהודעתו האמורה במשטרה מסר כי יחסיו עם אשתו רעים וכי המתלוננת ביקשה שיתחתן עם אחותה שנמצאת בגיאורגיה כדי שתוכל לעלות לישראל. המערער הכחיש כי איים להרוג את אשתו וכינה אותה "חולת נפש". עם זאת, כאשר נשאל המערער בחקירתו אם כינה את המתלוננת "זונה" הוא השיב בחיוב והדגיש כי "ככה אני מדבר איתה. אין לי סיבה לזה - אבל היא זונה". עוד הוא טען כי מלכתחילה נישואיו למתלוננת היו פיקטיביים כדי שתוכל לעלות לארץ. הוא אף סירב להשתתף בעימות בינה לבינו בטענה שהדבר יגרום לו להתעצבן והוא יירק עליה בפנים.
בעדותו בבית המשפט טען המערער כי הוא זה ששלח את המתלוננת ואת הילדים לגיאורגיה ואף נתן להם כסף לשם כך וזאת בגלל התמכרותו לסמים. עוד הוא טען כי הקשר עם המתלוננת חודש לאחר שחזרה לארץ מרצונה והוא אף נהג בה בכבוד והם היו יוצאים לבלות במקומות שונים. בחקירתו הנגדית הכחיש המערער כי עובר לעיכובו בידי המשטרה היה ריב בינו לבין המתלוננת (הגם שבדו"ח העיכוב, שהוצא בתאריך 5.12.2006, הוא מסר כי רב עם אשתו). לטענתו, במהלך שהותה של המתלוננת בגיאורגיה היא שלחה לו גלויה ועליה אודם וכתבה שהיא מתגעגעת אליו. הוא אף הכחיש כי המתלוננת ניסתה להתאבד בשנת 1997 וטען כי מדובר היה ב"סצינה" שהמתלוננת ביימה. אשר למגוריה במקלט לנשים מוכות טען המערער כי הדבר היה רק לשם "קומבינה" כספית (ראו בעמ' עמ' 189 לפרוטוקול) והם נהגו לצחוק על כך ביחד. אשר לאירועים שתיאורם מופיע בכתב האישום, המערער הכחיש בעדותו כי קילל את המתלוננת בדרך לאשדוד (הגם שבחקירתו במשטרה הודה שקילל אותה). הוא מסר שאמנם כעס על המתלוננת בהגיעם לבית אימו, אולם לא היו כל אירועים אלימים בהמשך.