הקלה בעונש לקטין שנאשם ביידוי אבנים

עניינו של ערעור זה במידת העונש שהוטלה על המערער, לאור הרשעתו בעבירה של יידוי אבנים, בהזדמנות אחת, לעבר חיילי צה"ל בחודש יוני 2007.

בימ"ש קמא גזר על המערער 45 ימי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, מאסר מותנה וקנס בסך 500 ש"ח. בכך, נתן ביהמ"ש ביטוי לשורה של נסיבות שנטענו בפניו ע"י הצדדים, בראשן העובדה כי המערער הינו קטין כבן 14, ורמת הענישה שנקבעה בעניינו של מעורב אחר, היינו 21 ימי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה וקנס.

על אף שהסנגוריה לא חלקה על כך כי בעונש האמור חרג בימ"ש קמא לקולא מרמת הענישה המקובלת, ביקשה את התערבותי על יסוד עקרון אחידות הענישה, כך שעונשו של המערער יושווה לזה של שותפו.

במהלך הדיון בפניי, הסכימה התביעה הצבאית, בהגינות רבה, לקבלת הערעור, כך שעונש המאסר בפועל יועמד על 30 ימי מאסר, כימי מעצרו של המערער עד כה. כן הסכים הסנגור שתחול החמרה מסוימת בתקופת התנאי.

אומר מיד כי בנסיבות רגילות הייתי דוחה את הערעור, שכן מצאתי כי בימ"ש קמא שקל את שיקולי הקולא והחומרה והתחשב רבות בנסיבות שפורטו ע"י הסנגור גם בפניי. 

אלא שבתיק זה נצטברו שורה ארוכה של נסיבות מיוחדות, אשר ללא ספק הופכות אותו לייחודי, אף מעבר לייחודיות הקיימת בתיקים בהם מתעוררת שאלת ענישתם של נאשמים קטינים. אשר על כן, טוב עשו הצדדים, בראשם התביעה, כאשר הסכימו להתחשבות מיוחדת במערער.

ברוח הדברים שנמסרו ע"י הסנגוריה בדיון, יש לקוות כי המערער יידע לנצל את ההזדמנות הנדירה שניתנה לו על מנת להותיר את כתם ההרשעה כחריגה חד פעמית מאורח חיים נורמטיבי.

לאור מסקנותיי דלעיל, מתקבל ערעור הסנגוריה. עונשו של המערער יעמוד, על כן, על:

א.         30 ימי מעצרו שיהוו מאסר בפועל.

ב.         10 חודשי מאסר מותנים, והתנאי הוא כי במשך 5 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע.

ג.           קנס בסך 500 ש"ח, שישולם כתנאי לשחרור. לא ישולם הקנס, ייאסר המערער למשך שבועיים נוספים.

יחד עם זאת, אגב ההכרעה הפרטנית בעניין דנן, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות עקרוניות.

ראשית, אין ספק כי לאחרונה חל שינוי משמעותי ברמת ענישה הנהוגה בעבירות של יידוי אבנים. לשינוי זה נחשפנו בשורה של ערעורים, מהם יכולנו ללמוד כי בתי המשפט של ערכאה ראשונה מצאו לנכון לחרוג באופן קיצוני מרמת הענישה שנקבעה ע"י בימ"ש זה, לעתים גם כאשר לא עמדו לנאשמים נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו חריגה כאמור. אשר על כן, נדמה כי חובה עלינו לחזור ולהבהיר שלא חל שינוי במדיניות הענישה עליה עמדנו בעבר, אשר על פיה, ככלל, יש להטיל עונשי מאסר בפועל משמעותיים על אלה אשר סיכנו חיי אזרחים וחיילים ביידוי אבנים.

שנית, דומני כי הגיע העת אף לבדיקה מחודשת של מדיניות גורמי האכיפה, בכל הקשור לענישת נאשמים צעירים מאוד בגילם, ברוח הוראת סעיף 5(א) לצו בדבר שיפוט עבריינים צעירים, תשכ"ז-1967. בעניין זה אציין כי ייתכן שמן הראוי ליצור אבחנה ברורה יותר בין נאשמים בעבירות דוגמת זו שבה הורשע המערער על פי מפתח גיל, כאשר לגבי נאשמים במעמד "בוגר רך" על פי הצו, או אשר גילם נושק למעמד זה, יינתן מעמד של בכורה להרתעה עתידית. דברים אלה תואמים את רוח פסיקתנו בסוגיית ענישת עבריינים קטינים.

ניתן והודע היום, 6 בספטמבר 2007, כ"ג באלול התשס"ז, בנוכחות המערערים, ב"כ והתוב"ץ.

משנה לנשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: