הקלה בחומרת עונש בעבירות של איומים ותקיפה בתוך המשפחה

השופט א' א' לוי:

           בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי מאז שנת 1997 נהג המערער להתעלל בבני משפחתו - אשתו וילדיו. הוא השליט בביתו פחד ואימה, נהג לקלל את ילדיו כדרך שבשגרה ולכנותם בכינויים מעליבים, להכותם, לבעוט בהם ולמשוך את שערן של בנותיו. כן נטען, כי בזעמו נהג המערער לשבור חפצים שונים בבית. האירועים המתוארים בכתב האישום קשים הם, והמסקנה העולה מהם היא כי חייהם של בני משפחת המערער לא היו חיים, אלא מסכת ארוכה של יחס אלים, פוגע, מעליב ומשפיל.

           לאחר שנשמעו אחדים מעדי התביעה, וביניהם אשתו של המערער ואחת מבנותיו, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי גיבשו הסכם טיעון מכוחו עתרו לגזור למערער 22 חודשי מאסר, אשר יכללו הפעלה, בחופף, של מאסר על-תנאי בן 15 חודשים, וכן מאסר על-תנאי לצורך הרתעת המערער לעתיד. בעקבות כך, הודה המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, התעללות בקטין או בחסר ישע. בבואו לגזור את העונש, החליט בית המשפט המחוזי לסטות מהעונש עליו המליצו הצדדים, והוא עשה זאת נוכח חומרתם של האירועים, ובעיקר העובדה שהמערער חזר לבצע עבירות כנגד בני משפחתו חרף המאסר המותנה שעמד נגדו. נוכח כל אלה נדון המערער ל-22 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל המאסר המותנה, במצטבר, כך שהתקופה הכוללת בה אמור המערער לשאת עמדה על 37 חודשים.

           המערער, המלין על סטייתו של בית המשפט המחוזי מהעונש המוצע, סבור כי לא היתה עילה לאותה סטייה, ומכל מקום בית המשפט לא הסביר במה שגתה המשיבה בשיקוליה. כן נטען, כי המאסר המותנה שהופעל נגזר לפני שנים רבות, ועל כן יש בהפעלתו במצטבר הכבדה מעבר למתחייב. עוד נטען, כי במסגרת הסדר הטיעון נתן המערער את הסכמתו לתת גט לאשתו, ופסיקתו של בית משפט קמא עלולה להוביל בעלים להקשיח את עמדתם ולסרב ליתן גט. ועוד נטען, כי המערער ויתר על זכותו לקיומו של משפט כהלכתו, נוכח צפייתו שבית המשפט לא יחרוג מהסדר הטיעון לו נתנה המשיבה את הסכמתה לאחר שבחנה את כלל השיקולים הדרושים לעניין. לבסוף נטען, כי מדובר במאסרו הראשון של המערער, וגם עניין זה נוהגים לזקוף לקולא בעת גזירת העונש. בפיו של המערער היתה עתירה חלופית - להתיר לו לחזור בו מהודאתו ולהשיב את עניינו לבית המשפט המחוזי.

           בפתח הדיון בערעור הצהירה באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד א' פטל, כי לאחר שעניינו של המערער שב ונבחן על ידי הפרקליטות, וחרף ההתלבטות שליוותה את אותו תהליך, הוחלט לבסוף לבוא בפני בית המשפט בהמלצה לכבד את ההסדר המקורי עליו הסכימו הצדדים.

           מעשים קשים יוחסו למערער, מעשים המצדיקים בדרך כלל את כליאתו של נאשם לתקופה ממושכת. אולם, עניין זה כמו סוגיות נוספות להן נודעת זיקה לענישה, נשקלו על ידי המשיבה, וגם לאחר שעיינו בנימוקי גזר הדין לא שוכנענו כי הוכחה עילה לסטות מהעונש עליו המליצו הצדדים. המערער לא יצא מההליך הנוכחי פטור בלא כלום, אדרבא, הוא נדרש לשאת במאסר לא קצר לראשונה בחייו, וחשובה מכך היא העובדה שבינתיים התגרשו בני הזוג, ולא נותר אלא לקוות שבכך באה מסכת סבלם של הגרושה וילדיה לקיצה. עניין נוסף לו היה ראוי לייחס משקל, היא העובדה שהמאסר על-תנאי שהפעלתו נתבקשה, נגזר בשנת 2000 בגין עבירות אותן ביצע המערער בשנת 1997, ונראה לנו כי הפעלתו במצטבר בנסיבות אלו יש בה פן לחומרה יתרה.

           נוכח כל האמור החלטנו לקבל את הערעור, ובצד הרכיבים של מאסר בפועל (22 חודשים) ומאסר על-תנאי (10) אשר נגזרו בתיק הנוכחי, אנו מורים על הפעלתו של המאסר על-תנאי בתיק 404/97 של בית המשפט המחוזי בירושלים, באופן חופף, כך שהתוצאה הסופית היא שהמערער ישא ב-22 חודשי מאסר בלבד.

           ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: