הפסד תוספת כתובה במורדת ובגירושין בהסכמה

תוספת נימוקים

הפסד תוספת כתובה במורדת ובגירושין בהסכמה

המקרה הנידון

אשה שחייבה את בעלה לגרשה מאבדת תוספת כתובה ★ אשה שיזמה את הגירושין ★ גם כאשר לא כופים את הבעל לגרש אין לה תוספת ★ אשה שמוציאה את בעלה אין לה כתובה ★ בעל שיכול היה למנוע את הגירושין ★ המגרש מעצמו מחמת טענת גבורת אנשים ★ קשה לומר שכאשר יסכים הבעל לקים את חיובו מרצון יפסיד ★ דחיית הראיה מדברי הבית שמואל ★ נפקא מינה כאשר בית הדין לוחץ על הצדדים להתגרש מיד

דין תוספת הכתובה כאשר שניהם מעוניינים בגירושין ★ דברי רבינו ירוחם איש ואשה המורדים זה על זה ★ מי מרד ראשון ומה הדין אם מרדו יחד ★ חילוקו של הגר"נ פרובר שליט"א ★ תמיהה על חילוק זה מדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל ★ יישוב הדברים והחילוקים למעשה ★ מקור והגדרה מדברי הרמב"ם ★ הדין כאשר הבעל חוזר בו ורוצה שלום בית ★ הגדרת המקרה שלפנינו - מי הביא לגירושין ★ דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין בעל שחזר בו מבקשת הגירושין

מסקנת ההלכה בנידון דנא

המסקנות ההלכתיות העולות מפסק הדין

הפסד תוספת כתובה במורדת ובגירושין בהסכמה

תמצית המאמר

הדין הוא כי מורדת מפסידה את תוספת הכתובה, במאמר זה נדון בהרחבה בפרטי דין זה, האם דין זה הוא דוקא במורדת ממש, או בכל גירושין שבאו מחמת רצונה של האשה, ומה הדין כאשר שניהם מרדו זה על זה, או שהגירושין נעשו בהסכמה.

נחלקו ר"ח ור"ת בדין תוספת כתובה. לדעת ר"ת בכל מקום שכתוב שיש לה כתובה, יש לה גם תוספת. לעומתו דעת ר"ח היא שבמקומות בהם האשה יוצאת בעל כרחו של הבעל, אינו חייב בתוספת, כיון ש"אדעתא למיפק" לא התחייב לה בתוספת כתובה. דעת רוב הראשונים כר"ח.

כך נפסק בטור ובשו"ע כי כאשר כופים את הבעל לגרש את אשתו, אינו מחוייב בתוספת הכתובה.

מדברי הטור משמע כי בכל מקרה בו האשה יזמה את הגירושין, אין לה תוספת כתובה, למרות שלא כפו את הבעל לגרשה, וכך משמע מדברי הרמ"ה. וכך מוכח מדברי הבית שמואל בענין תוספת שליש בעוברת על דת.

גם בחזון איש בענין מאיס עלי משמע כי האשה מאבדת כתובתה כאשר "היא מגרשת אותו", כפי שלמד מהגמרא במסכת גיטין, למרות שמדובר במקרה שלא כופים את הבעל לגרש. ומהאי טעמא ודאי תאבד גם את תוספתה.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק כי גם כאשר האשה דרשה את הגירושין, אולם ביד הבעל היה להציל את חיי הנישואין, נקרא הבעל מגרש ברצונו. אך דבריו נאמרו כאשר הבעל מחוייב לגרש מחמת הפרעות לחיי הנישואין הנגרמות מחמתו, ויכול היה להמנע מהם.

הרא"ש והטור פסקו כי אשה הטוענת שאין לבעלה גבורת אנשים, למרות שנאמנת לחייבו לגרשה, אינה גובה כתובתה, אבל אם הסכים הבעל לגרשה מעצמו בלא כפיה, חייב גם בכתובתה. בבית שמואל מבואר שאם גירש מעצמו חייב הוא אף בתוספת הכתובה.

יש לחלק בין מקרה בו הסכמת הבעל לנתינת הגט הינה מעשה חפוז, בשעה שהיה סיכוי לחזור לשלום בית, לבין מקרה בו אין סיכוי לכך, והבעל הסכים לגרש מיד ולמנוע קשיים מיותרים.