הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' שנבור

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטולו של פסק דין אשר ניתן כהיעדר הגנה ביום 22.5.2012.

התובענה אשר הוגשה הינה תובענה ע"ס 6,682 ₪, בגין אירוע התנגשות בין שני כלי רכב מיום 30.8.2011.

כתב התביעה נמסר לבן משפחה המתגורר עם הנתבע, ביום 30.3.2012, ובהתאם הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ופסק דין ניתן ביום 22.5.2012.

ביום 11.4.2013 הוגשה בקשת הנתבע לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה; לטענת הנתבע, לא היה לו ידוע אודות מתן פסק הדין או אודות התובענה, אלא לאחר שננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל. הנתבע טען להיעדר יריבות מול התובעת, ומעבר לכך לא פירט את טענות ההגנה שלו.

התובעת השיבה לבקשה לביטול פסק הדין, וטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, מבלי שנתבקשה הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, שכן אזהרה בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצוע פסק הדין, נמסרה לנתבע ביום 13.2.2013, יותר משלושה חודשים לפני שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין.

במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני, נתברר כי מסירת כתבי הטענות לא בוצעה לידי הנתבע עצמו, אלא לידי מר שנבור פרג', שהינו קרוב משפחה של הנתבע. הנתבע הצהיר בהקשר זה, כי מר שנבור פרג' שהינו קרוב משפחתו, אינו מתגורר יחד עמו, ולפיכך אין מדובר במסירה על פי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. לדברי הנתבע, כתובתו הנכונה הינה ברח' כבירים 61 חיפה, בעוד המסירה בוצעה לכתובת סמוכה, ברח' אלמוהדי בחיפה – וצירופם של מסירה בכתובת דומה אך לא זהה, לבן משפחה שאינו מתגורר עמו, מביא לכך כי נפל פגם בהליכי מתן פסק הדין.

במסגרת הדיון אשר נערך בפני, לאור תגובת התובעת כי אזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה לנתבע לכאורה שלושה וחצי חודשים לפני שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין, לא יכולה היתה התובעת להציג העתק מאישור המסירה, ובהתאם נותר הספק האם קרוב המשפחה לידיו בוצעה המסירה, קיבל גם את אזהרת ההוצאה לפועל.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. בנסיבות מקרה זה, לאור העובדה כי שני הצדדים מסכימים כי כתב התביעה נמסר למר שנבור פרג' אשר הוצהר כי אינו מתגורר יחד עם הנתבע אלא בסמוך אליו, סבורני כי די בכך על מנת להצדיק ליתן לנתבע את יומו בין כתלי ביהמ"ש.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

הנתבע אמנם לא פירט את טענות ההגנה שלו כדבעי (ובנסיבות העניין, כאשר נפל פגם במתן פסק הדין, יכול ולא היה צורך בכך), ואולם כעולה מהוראות תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, דמי נזק ממילא יהיו מוכחשים מאליהם ונתונים במחלוקת, כך שאיני רואה באי העלאת טענות ההגנה באופן מפורט, כמצדיקות לדחות את הבקשה לביטול פסק דין.

פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 22.5.2012 מבוטל בזאת.

כתב הגנה יוגש בתוך 45 ימים מהיום, ככל שלא יוגש - יושב פסק הדין על כנו.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: