הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד קרן רייכבך-סגל , עו"ד פיני יניב ורו"ח בועז גזית בתפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים לחברת הוניגמן ובניו בע"מ ואח'

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא השופט ח' ברנר) בפר"ק 30790-02-18 מיום 1.3.2018, בגדרה נקבע כי המחאות שנשמרו כבטוחה להבטחת הלוואה שנטלה חברת הוניגמן ובניו בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: הוניגמן) מאת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס) – אינן בגדר משכון; משכך נקבע כי ההמחאות תועברנה לידי המשיבים – הנאמנים בהקפאת ההליכים (להלן: הנאמנים).

2. בחודש אוגוסט 2017 נטלה הוניגמן הלוואה מאת הפניקס, וזו עומדת כיום (לטענת הוניגמן) על סך של כ-1,725,000 ₪. במסגרת הסכם ההלוואה, ולצורך הבטחת החוב, העבירה הוניגמן המחאות שנמשכו לפקודתה, בסך כולל של כ-1,500,000 ₪, לידיו של עו"ד סיני אליאס. עו"ד אליאס מונה על-ידי שני הצדדים כנאמן, ונחתם על-ידם "כתב נאמנות והוראות בלתי חוזר לנאמן". בכתב הנאמנות נקבעו הסדרים למקרה שבו כל אחד מהצדדים יבקש מאת הנאמנות להעביר לידיו את ההמחאות; ככל שהוניגמן תדרוש זאת, הנאמן יעבירן בתוך 3 ימי עסקים בכפוף לכך שכנגד העברתן תפקיד הוגינמן בידיו המחאות חלופיות; ואילו לדרישת הפניקס, תועברנה ההמחאות בתוך 3 ימי עסקים ללא כל תנאי ומבלעדי שיקול דעת.

3. הוניגמן נקלעה לקושי כלכלי וניתן לה צו הקפאת הליכים. בנסיבות אלו, דרשו הנאמנים להעביר לידיהם את ההמחאות המוחזקות בידי הנאמן. לעומת זאת, הפניקס מצדה דרשה להעביר את ההמחאות לידיה, על יסוד הטענה כי מדובר במשכון מופקד. השאלה העיקרית אפוא שהובאה לפני בית המשפט המחוזי היא אם המנגנון שנקטו בו הצדדים עולה כדי יצירת משכון, אם לאו.

4. בית המשפט קיבל את עמדת הנאמנים וקבע כי ההמחאות אינן בבחינת משכון. נימוקו העיקרי הוא, שלפי החוק ניתן ליצור משכון בנכסים נדים ובניירות ערך כאשר "הם הופקדו בידי הנושה או בידי שומר מטעם הנושה שאיננו החייב" (סעיף 4(2) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967). בענייננו הופקדו ההמחאות בידי נאמן מטעם שני הצדדים. מצב זה אינו בגדר 'שומר מטעם הנושה שאיננו החייב', ועל כן אין לומר שהשתכלל משכון. זאת, בדגש על כך שכאשר עסקינן בהליכי חדלות פרעון יש ליתן פרשנות דווקנית ומצמצמת להוראותיו של דין שמכוחן מועדף נושה אחד על פני יתר הנושים.

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. בדוחק הזמן ונסיבות השעה אציג את הטענות ואת ההכרעה בתמצית המתחייבת.

טענות הצדדים

5. בבקשת רשות הערעור משיגה הפניקס על קביעה זו. לגישתה, אין הצדקה עקרונית לדרוש כי שומר המשכון יהיה מטעם הנושה בלבד ולא מטעם שני הצדדים גם יחד; עיקר החשיבות בהפקדת המשכון אצל גורם שלישי הוא הפומביות כלפי צדדים שלישיים, לבל יטעו לחשוב כי המשכון הוא ברשותו של החייב. תכלית זו מושגת גם כאשר מדובר בנאמן מטעם שני הצדדים. עוד טוענת הפניקס, כי גם אם לא התגבש משכון – הרי שאין להתיר לנאמנים בשלב זה להשתמש בהמחאות. זאת, משום שהחלטה כזו מתעלמת מן המנגנון שנקבע בין הצדדים, שמטרתו המובהקת היתה הבטחת החוב כלפי הפניקס, מבלי שיש לכך הצדקה. בפיה של הפניקס טענות נוספות ביחס לקביעות אחרות שקבע בית המשפט המחוזי, אך בנסיבות העניין אין צורך להידרש אליהן.

6. הנאמנים סומכים ידם על החלטת בית המשפט המחוזי. גם לעמדת הכנ"ר דין הבקשה להידחות, ולגישתו ניתן לקבוע כי לא התגבש משכון – למצער ביחס לדיני חדלות הפרעון – גם על יסוד סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, שלפיו שעבוד שלא נרשם כדין אצל רשם החברות, אינו בר-תוקף בהליכי פירוק.

דיון והכרעה