הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית ואח' נ' הרתיון אבידיק ואח' - פסקדין

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים שכנגד 5-2 (להלן- הני) לסילוק התביעה שכנגד נגדם על הסף.

עניינן של התביעה והתביעה שכנגד פורט בהרחבה בהחלטות הקודמות, ואין צורך לחזור על כך עתה, למעט עניינים הדרושים לצורך החלטה זו.

עניינה של התביעה, דרישה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע/התובע שכנגד (להלן- הרתיון) מחנות שבבעלות התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן- הפטריארכיה).

הרתיון הגיש תביעה שכנגד נגד הפטריארכיה ונגד הני, שהם לטענתו בעלי בית קפה השוכן

בסמיכות לחנות, ובה טען כי הני עושים יד אחת עם הפטריארכיה על מנת לפגוע בו

, והכול על מנת שיסלק ידו מהחנות.

בבקשתם טוענים הני לסילוק התביעה שכנגד נגדם ממספר טעמים:

ראשית, נטען כי אם תתקבל התביעה העיקרית - יתייתר הדיון בתביעה שכנגד הואיל וקבלת התביעה העיקרית משמעה סילוק ידו של הרתיון מהחנות וממילא לא יהיה עוד מקום לטענותיו כנגדם.

עוד טוענים הני, כי יש לסלק את התביעה שכנגד על הסף מחמת היעדר עילה.

לטענתם, הטענות המיוחסות להם בתביעה שכנגד מתייחסות למעשים הנעשים לכאורה במעבר שבין בית הקפה לחנות, אשר שייך לפטריארכיה, וכל פעולותיהם במקום נעשו באישורה של הפטריארכיה.

כמו כן נטען להיעדר יריבות בין הני לבין הרתיון.

לדבריהם, אין ומעולם לא היה קשר חוזי בינם לבין הרתיון, ויתרה מזאת, רק הנתבע 2 הוא הבעלים של בית הקפה, כאשר הנתבעים 4-3 הם עובדים שכירים בלבד, והנתבע 5 גם אינו עובד במקום.

טענה נוספת שהועלתה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, היא שיהוי וחוסר תום לב.

לחלופין, מבקשים הני לדחות את הדיון בתביעה שכנגד עד להכרעה בתביעה העיקרית.

הרתיון מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה מבוססת על טענות עובדתיות הדורשות בירור לגופו, ובמצב זה אין מקום לסלקה על הסף.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף - להידחות.

על פי הפסיקה, סמכות המחיקה על הסף תופעל כאשר, בין השאר, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ר' ע"א 292/68 יפה ושות' בע"מ נ' איסטווד, פד"י כג (1), 604, 608).

הבחינה בדבר קיומה של עילת תביעה נעשית על יסוד האמור בכתב התביעה, ובהנחה שהתובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה - האם יוכל לזכות בסעד המשפטי המבוקש:

"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה."