הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' למבריאנו

פסק דין

הרקע

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בחודש נובמבר 2010, פינוי הנתבעת ממנזר מאר – סטפן בגת שמנים בירושלים שבבעלות התובעת (להלן – המנזר).

2.על פי כתב התביעה, הנתבעת היא אזרחית קפריסין, אשר הורשתה להתגורר בעבר במנזר ללא תשלום, וזאת למרות שאיננה נזירה ואיננה נמנית על מסדר כלשהו של העדה היוונית – אורתודוקסית בישראל.

התובעת טוענת כי הרשות האמורה בוטלה ביום 15.3.10, ועל אף זאת מוסיפה הנתבעת להתגורר במנזר למרות שאין לה כל זכות לכך.

טענות התובעת

3.התובעת טוענת כי אין לנתבעת כל זכות בנכס.

התובעת מודה כי הנתבעת הורשתה בעבר להתגורר בדירה במנזר, שנועדה למעשה למגורי הכומר, וזאת ללא תשלום, אולם כיום נדרשת הדירה למגורי הכומר הראשי של המנזר ועל כן נדרשה הנתבעת, לפני כ – 3 שנים, לפנות את הדירה.

4.לטענת התובעת, מעולם לא הובטחה לנתבעת בכל צורה ובכל דרך רשות בלתי הדירה בדירה במנזר, ומעולם לא הוקנתה לנתבעת על ידי התובעת זכות כלשהי בהקשר זה.

התובעת מכחישה את טענות הנתבעת לפיהן יש באישור שניתן לה (נספח ב' לכתב ההגנה) הבטחה בלתי הדירה, ובוודאי שלא הבטחה כי הרשות להתגורר מוענקת לנתבעת לכל ימי חייה.

כל שיש באישור , לטענת התובעת, הוא כי הנתבעת שימשה כאחריות במנזר ולימדה שפות – יוונית ועברית.

גם במסמך הנוסף שצורף על ידי הנתבעת, מיום 23.3.97, אין ,לטענת התובעת , דבר וחצי דבר באשר לרשות לנתבעת להתגורר בנכס במשך כל ימי חייה, אלא מדובר באישור כי הנתבעת הועסקה במזכירות התובעת בשנים 1983 – 1988 , וכי משנת 1988 ועד לכתיבת המסמך היא לימדה שפות, יוונית ועברית.

5.התובעת תוהה מדוע שמרה הנתבעת בלבה את הטענה בדבר ההבטחה שניתנה לה, כביכול, עד להגשת כתב ההגנה ולא העלתה טענה זו בתגובה לדרישת הפינוי הראשונה של התובעת מיום 15.3.10.

6.התובעת טוענת עוד, כי משנדרשה הדירה לצורך שימושה – רשאית הייתה לבטל את הרשות שניתנה לנתבעת ולהשיב לעצמה את החזקה, ומשסירבה הנתבעת להתפנות – הפכה למסיגת גבול בדירה.

7.לעניין טענת הנתבעת בדבר השקעותיה בנכס טוענת התובעת, כי טענה זו לא הוכחה והנתבעת לא הציגה כל מסמך להוכחות טענה זו.

התובעת טוענת כי משלא הוכחו השקעותיה של הנתבעת – אף שיקולי הצדק אינם מחייבים את המשך הענקת רשות השימוש מצד התובעת לנתבעת , ואף לא הענקת פיצויים.

טענות הנתבעת

8.הנתבעת טוענת כי קיבלה הרשאה להתגורר במנזר מאת הכומר הראשי שבנה את המנזר, ששמו ארקאדיוס, לפני למעלה מ - 24 שנים , וכי ההרשאה ניתנה לה למשך כל ימי חייה.

9.לטענתה, במשך כל התקופה שבין 1983 ועד 1988, שימשה בתפקיד אחראית ומזכירה של המזכיר הכללי של הפטריארכיה וקבלה משכורת ורשות לכל ימי חייה להישאר בדירה במנזר, וזאת מאחר ובאותה עת הייתה הדירה במצב של שלד, ובתמורה היה עליה לשפצה והיא השקיעה לשם כך סכום של 80,000 $.

עוד נטען, כי הנתבעת אחראית על המנזר מיום שנבנה ועד עצם היום הזה, ומשנת 1988 לא קיבלה משכורת אך במשך כל השנים שילמה את הוצאות הדירה.