הפ"ב 9989-11-15 מלול נ' קיבוץ עין חרוד איחוד - פסקדין

במסגרת המרצת הפתיחה שלפניי, אשר הוגשה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968, מתבקש בית המשפט להורות על מינוי בורר אשר יכריע בסכסוך בין הצדדים, ככל שזה נוגע לזכויות כספיות שונות אותם דורש המבקש לקבל מהמשיב (להלן: "הקיבוץ"), בגין דמי עזיבה, קצבת פרישה וכספי פנסיה.

במסגרת התביעה מתבקש בית המשפט להורות כי הבוררות תיערך במסגרת המוסד לבוררת וגישור של התנועה הקיבוצית וכי זהות הבורר תיקבע ע"י העומדת בראש המוסד, הגב' תקוה טננבויים.

מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי המבקש היה חבר בקיבוץ במשך 33 שנים, משנת 1974 ועד מועד עזיבתו בשנת 2007 (בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם המדובר החודש אפריל או יוני של אותה שנה). במשך שנות חברותו עבד המבקש מחוץ לקיבוץ.

לקיבוץ טענות כנגד התנהלותו של המשיב בעניין כספים שקיבל וכן זכויות שונות שצבר המבקש במהלך שנות עבודתו מחוץ לקיבוץ, אותם לטענתם היה עליו להעביר לקיבוץ. לאור טענות אלו התנהלו בין הצדדים מספר הליכים משפטיים, לרבות בת"א 47043-04-15, אשר מתנהל בימים אלו בבית משפט השלום בעפולה ועניינו טענות הקיבוץ לפיה המבקש חייב להם כספים אותם קיבל במסגרת עבודתו כעובד חוץ, בסך של 1,534,224 ₪.

ביום 4.11.15 הגיש המבקש את המרצת הפתיחה שלפניי. לטענתו, על היחסים בין חבר קיבוץ וקיבוץ חלות התקנות אשר נקבעו בתקנון הקיבוץ (להלן: "התקנון"). המבקש טען כי עם עזיבתו את הקיבוץ קמה לו הזכות לקבל זכויות כספיות שמהותן דמי עזיבה וכן קצבת פרישה חודשית וזאת בהתאם לסעיפים 2 ו- 8 לתקנות בדבר חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ג – 1993 (להלן: "התקנות"). הוסיף וטען כי מגיעים לו אף כספי פנסיה אשר הופקדו על שמו בקרן עתודות ע"י הקיבוץ ושייכים לו עם עזיבתו את הקיבוץ עפ"י סעיף 77 לתקנון.

המבקש הפנה להוראות סעיף 113 לתקנון, תוך שטען כי בהתאם לאמור בו, יש להעביר את הסכסוך בינו ובין הקיבוץ בכל הנוגע לזכויותיו הנטענות להכרעת בורר. הוסיף והפנה לסעיף 19 לתקנות התומך בכך. לטענתו פנה מספר פעמים לקיבוץ בבקשה לנהל בוררות לעניין דרישותיו, אולם נענה בסירוב מוחלט של הקיבוץ.

הקיבוץ הגיב להמרצת הפתיחה וביקש לדחותה. הקיבוץ העלה כאמור טענות כנגד התנהלותו של המבקש בעת שהיה חבר קיבוץ, כאשר לטענתם הוא עצמו פעל בניגוד לתקנון וניכס לעצמו כספים אשר שייכם בדין לקופת הקיבוץ. לטענתם, מקום בו המבקש עצמו פעל בניגוד גמור להוראות התקנון, אין הוא יכול לדרוש לחייב את הקיבוץ לציית לו. לעניין זה הפנו להוראות שונות העולות מסעיפי התקנון והאסיפה הכללית בקיבוץ, לפיהם על חבר להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו ולקיים את כל החלטותיו, לרבות העברת כל הכנסתו השוטפת.