הפ"ב 7893-05-15 כהן נ' שמש, הפ"ב 45668-07-15 שמש נ' כהן

1.ביום 16.9.2013 רכש מבקש הביטול (להלן – שמש) ממר הילל רפאלי את המחסן המצוי ברח' אגרא 22 בחולון (להלן – הנכס). בחוזה הרכישה צוין כי הנכס משמש כבית כנסת מזה 8 שנים וכי לא הוענקה למתפללים התחייבות כלשהי בקשר לזכויותיהם בנכס או להמשך ההחזקה בו. רב בית הכנסת והיוצא והמביא בניהולו הינו מבקש האישור (להלן – הרב כהן).

2.משמתפללי בית הכנסת לא שעו לדרישת מר רפאלי לפינוי הנכס, שנעשתה עוד קודם למכר, אף לא לדרישת שמש, הגיש מר שמש לבית המשפט השלום תביעת פינוי. בבקשה למתן רשות להגן שהגיש הרב כהן, בהיותו מיוצג בהליך, הועלו על ידו טענות מטענות שונות, שניתן להכתירן בכותרת זכות החזקה מכוח דיירות מוגנת או מכוח רשות בלתי הדירה. במהלך הדיון בבקשה למתן רשות להגן הוסיף בא כוחו של מר כהן וטען אף לזכות בעלות. לאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה לרב כהן רשות להגן, שהותנתה בהפקדת סך של 150,000 ₪. משהסכום הנ"ל לא הופקד הוציא בית המשפט השלום תחת ידיו ביום 18.6.2014 פסק דין הקובע:

"אי קיומו של התנאי למתן רשות להגן שמט את הקרקע מתחת לרגליה של זו; ובהעדר הגנה – הרי שהתובענה מתקבלת... ניתן בזה צו, המורה לנתבע – המבקש, ולכל מי מטעמו, לפנות את הנכס הנידון... מכל אדם וחפץ ולהשיבו לידי התובע – המשיב. זאת, לא יאוחר מיום ט"ו בתמוז תשע"ד, 14.7.2014" (להלן – פסק הדין).

3.הוברר כי בהמשך לפסק הדין הנ"ל הוטל על מר שמש "מעין חרם" ולא הותר לו לבוא בקהל המתפללים. עוד הוברר כי הרב כהן הזמין את מר שמש לדין תורה, במסגרת בוררות שהתקיימה בבית דין צדק ובית הוראה "אמת ליעקב" בחולון, בפני מותב הדיינים הנכבדים הרב שלמה בן שמעון, הרב משה יחזקאל והרב שמואל ברנפלד. בהקשר זה יצוין כי טענת הרב כהן כי מר שמש הוא שתבע אותו לדין תורה בפני בית הדין, אינה עולה בקנה אחד עם שטר הבוררות, אף לא עם פסק הבוררות, משאלו מגדירים את הרב כהן כ"תובע", ואת מר שמש – כ"נתבע".

4.מכל מקום, ביום כ"ח תשרי תשע"ה (22.10.2014) הוציאו הדיינים הנכבדים תחת ידיהם פסק בוררות הנושא את הכותרת "פסק דין ביניים" הקובע:

"מאחר והעדויות היו חד משמעיות בדבר רכישת הנכס כתרומה לבית הכנסת בראשות הרב אילן כהן, על כן המבנה ימשיך לשמש כבית כנסת לציבור המתפללים שהתפללו בו בראשות רב בית הכנסת, הרב אילן כהן, וכל עוד והמבנה משמש כבית כנסת – הרב אילן כהן והמתפללים הקבועים בו הם המוחזקים במקום, ואי אפשר להוציאם... באם מר צבי שמש לא יחזיר את המקום לשימוש בית כנסת הוא יחויב בתשלום שכירות חודשית לקופת בית הכנסת החל מהמועד הנ"ל, לפי סך שבית הדין יקבע במידת הצורך" (להלן – פסק הבוררות).

יצוין, כי הדיינים הנכבדים ציינו בפסק הבוררות, כי "בית המשפט פסק את פסקו רק מהעדר הגנה... טרם ניתן לו את יומו להביע את טענותיו לגופן של דברים, וזאת משום כי לא התקיים בבית המשפט דיון ובירור העובדות".

5.בתצהיר התומך בבקשת הביטול טען מר שמש כי על רקע ההתנכלות ממנה סבל מצד ציבור המתפללים, הרי כאשר זומן לבית הדין חשב "שמדובר בשלום בית בינינו, חשבתי שאוכל לחזור ולהיות מקובל אצל המתפללים. לא ידעתי ולא הבנתי שזה כמו משפט חוזר במקום הפסק דין והרישום בטאבו. אם הייתי מבין את זה, הייתי הולך לעורך דין שלי שיסביר לי ויעזור לי. הייתי ב-2 פגישות בבית דין צדק. בפגישות לא אמרו לי שזה משפט שמבטל את הפסק דין שהיה לטובתי". בבקשת הביטול הוסיף וטען בא כוחו כי פסק בוררות הסותר פסק דין חלוט של בית משפט בטל מחמת עילת הביטול שבסעיף 24(9) בהיותו נוגד את תקנת הציבור ובהיותו גורם עיוות דין. אף מחמת עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק הבוררות, משלא ניתנה למר שמש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו.

הרב כהן לא הגיש תשובה לבקשת הביטול, אף לא ביקש לחקור את מר שמש על תצהירו, והעדיף להביא את טיעוניו בפני בית המשפט בעל פה במהלך הדיון.

6.אין מנוס מלקבל את בקשת הביטול, משתוצאתו של פסק בוררות אינה יכולה לעמוד בסתירה לפסק דין חלוט שניתן ע"י בית המשפט.

בע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, קבע כב' השופט דנציגר: