הפ"ב 65618-03-15 רוזנבלום נ' פלס - פסקדין

בהמשך לאמור בפסקה 100 לפסק הדין מיום 20.4.16, בכל הנוגע למינוי בורר חליף, לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, לא מצאתי כי ניתן לראות בתכתובות שהמציא המשיב משום ראיה להסכמה על מינויו של הדיין הרב שפרן כבורר חליף. כפי שעולה מהבקשה בהסכמה למחיקת התביעה שהוגשה לבית משפט השלום, לא ציינו הצדדים את הרב הנכבד כבורר חליף, אלא ציינו במפורש כי בישיבת הבוררות הראשונה, אותה יקבע הרב ברגר, יבקשו ממנו הצדדים לקבוע זהותו של בורר חליף. תיעוד לבקשה כזו לא הוצג לבית המשפט, ומכאן שאין לראות בצדדים כמי שהסכימו לגבי זהותו של הרב שפרן דווקא כבורר חליף.

גם אם שמו של הרב שפרן עלה בשיחות מוקדמות בין הצדדים כבורר אפשרי, אין הדבר הופך אותו באופן אוטומטי לבורר חליף מוסכם.

באשר לטענה כי כוונת הצדדים הייתה שהבוררות תתנהל לפני דיין, או אף דיין חרדי דווקא, הרי שלא מצאתי ראיה לכך, לא בהסכם השותפות ולא בבקשה למחיקת התביעה בבית משפט השלום. הסכם השותפות (סעיף 10) מדבר על העברת הבוררות להכרעת בורר יחיד (עורך דין במקצועו) שייבחר בהסכמת הצדדים, ובהיעדר הסכמה על ידי ראש לשכת עורכי הדין, על פי פניית מי מן הצדדים, ואילו בבקשה המוסכמת למחיקת התביעה ,המאוחרת יותר בזמן , צוין כי התובענה "תועבר לבוררות על פי דין תורה". אולם, על אף שננקב שמו של הרב ברגר, לא נאמר כי בחירתו מבוסס על היותו דיין בבית דין רבני חרדי או אחר.

לאור האמור, המירב שניתן ללמוד הוא כי הסכמת הצדדים היא לניהול בוררות על פי דין תורה, ולא בהכרח למינוי בורר שהוא דיין במקצועו או בהכשרתו.

לאור העובדה שהצדדים אינם מסכימים על זהותו של בורר כאמור ולא נקבע בורר חליף בתחילת הבוררות, על אף המוסכם בין הצדדים, אני מוצא לנכון למנות כבורר חליף את כב' השופט בדימוס ד"ר אברהם טננבאום, שיש לו השכלה תורנית ואשר יוכל לדון בבוררות על פי דין תורה, בכפוף להסכמתו. כפי שצוין בפסק הדין, הבורר החליף יוכל לשקול, לאחר שישמע את טענות הצדדים, אם ניתן להמשיך בבוררות מן השלב שאליו הגיע קודמו, לפני מתן פסק הבורר, ללא צורך בשמיעה מחודשת של הראיות, או אם יש מקום לשמוע עדים או טענות נוספות.