הפ"ב 58129-12-14 מל נ' ועקנין ואח' - פסקדין

תובענה לפי חוק הבוררות תשכ"ח 1968 ולפיה התבקש סעד לביטול פסק בוררות מיום 13.11.14 לאחר שניתן פסק חלקי ביום 14.8.14.

רקע

1.המבקש, (להלן – "עודד") והמשיב, (להלן: "מיקי") היו שותפים במשך שנים רבות והקימו את חברת מיקי את עודד בע"מ, (להלן: "החברה"), בה שימשו כמנהלים ובעלי מחצית המניות כל אחד. הצדדים עשו חיל בעסקיהם, אלא שבשנים האחרונות נתגלעו ביניהם חילוקי דעות. עודד ביקש להפסיק לתפקד במסגרת החברה, ונרשם ללימודים לקראת שנת 2014. הצדדים פנו לעו"ד משה שיפמן, (להלן: "הבורר") וביקשו שיטפל בנושא ההיפרדות העסקית ביניהם. ביום 21.8.13 נרשם מתווה עקרונות לפירוק השותפות בין הצדדים. העיקרון שעלה היה שעודד ימכור למיקי את חלקו במניות החברה. כן נקבע כי בין הצדדים יחולקו נכסי הנדל"ן של חברת הבת, ארטקס בע"מ. בהמשך לדיונים בין הצדדים, ועל מנת לקדם את ההיפרדות העסקית, ביום 1.10.13 הצדדים ערכו הסכם לפירוק השיתוף ביניהם, (להלן: "הסכם ההיפרדות"). בו ביום חתמו על הסכם נוסף, (להלן: "הסכם הבוררות"), במסגרתו התבקש הבורר להכריע במחלוקות שבין הצדדים אשר הסכימו על הסמכת רו"ח החברה לצד הבורר, רו"ח זוהר מילר. הצדדים קבעו כי הבורר יהיה רשאי לפעול בדרך הנראית לו, ללא שיהיה כבול בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין וכי פסק הבוררות ינתן תוך 3 חודשים.

2.בהסכם ההיפרדות קבעו הצדדים עקרונות להיפרדות. נקבע שמיקי ירכוש את חלקו של עודד לפי חישוב שיערוך רו"ח מילר, ולצורך חישוב השווי נטו של החברה, רכוש בניכוי התחייבויות, לא תהיה התחשבות בנכסי הנדל"ן. עוד נקבע כי מיקי לא ישלם יותר ממיליון ₪ עבור מניות עודד. לגבי נכסי הנדל"ן, אלו חולקו לשתי קבוצות ונקבע כי למיקי תהיה זכות הבחירה הראשונה. כן נקבע כי בכול חסר או אי בהירות שיש בהסכם ההיפרדות, הבורר ישלים את הטעון השלמה.

3.נערכו ישיבות והובאו נתונים כספיים בידי רו"ח מילר. בפסק הבורר החלקי מיום 14.8.14, פורט מדוע לא ניתן היה לייתן את הפסק בתוך שלושה חודשים מיום 1.10.13, אלא מספר חודשים לאחר המועד שנקבע. הובהר כי רו"ח מילר קבע כי מחצית משווי החברה במנגנון המוסכם, הינה, 1,464,033 ₪ אולם לאור התקרה שנקבעה, מיליון ₪, זה יהיה הסכום לתשלום, כאשר סכום זה יכלול פיצויי פיטורין לעודד בסך 260,015 ₪ וסך של 365,705 ₪ בשל יתרת חו"ז לעודד. הבורר הבהיר כי אמנם, בהסכם בין הצדדים נקבע כי "התקרה" מתייחסת למניות החברה, אלא שכהנמקתו, נפלה למעשה טעות קולמוס וטענות עודד בעניין לשון הכתוב: "בגין מניותיו", כלשון ההסכם, הינה התעקשות חסרת תום לב ולאור כך שמי שליווה את הצדדים, הבורר ורו"ח מילר יודעים כי הכוונה הינה הגבלת התמורה שיקבל עודד בנוגע לסך ההתחשבנות. הבורר הוסיף וקבע הוראות נוספות באשר לסדרי העברת החברה למיקי. הבורר קבע כי לאור כך שהסכום שנקבע עולה על מיליון ₪, אין צורך לדון בטענות נוספות המשליכות על שווי החברה. כן נקבעה תקופת אי תחרות מלאה של 12 חודשים וכן 24 חודשים נוספים באילת, באשר ללקוחות החברה.

4.לאור כך שעמדו עניינים רבים בין הצדדים, המשיכה התדיינות בפני הבורר ובפסק הסופי מיום 13.11.04, במסגרתו הבורר חזר על הפסק החלקי מיום 14.8.14, נקבע בנוסף כי ככול שימשיכו להיות מחלוקות בין הצדדים, יוכלו להמשיך לפנות לבורר.

תמצית טענות הצדדים

5.להלן אדון בעילות השונות להם טען עודד, לביטול פסק הבוררות, (החלקי והסופי) ובתשובת מיקי בצורה סדורה. בתמצית ובראשי פרקים, טען עודד כי מדובר בבוררות שנוהלה בחטא, הליך שלא היה יעיל והוגן, חריגה מכל עקרונות הבוררות ללא פתרון כל המחלוקות בין הצדדים. נטען כי פסק הבורר ניתן לאחר המועד שנקבע בהסכם הבוררות, כי הבורר חרג מסמכותו ומהסמכויות שניתנו לו בהתאם להסכם, כי נפגעה זכות הטיעון, ונפגעו עקרונות הצדק ולא ניתנה הנמקה כדבעי. מאידך, מיקי טען לחוסר תום הלב של עודד ושיש לדחות הטענות ולאשר את פסק הבורר תוך מענה לכל אחת מטענות עודד כפי שיפורט להלן בדיון הפרטני בעילות ביטול פסק הבוררות.

אקדים את המאוחר, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות, כפי שיפורט להלן: