הפ"ב 5547-06-16 דרעי נ' בן זקן ואח'

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 2.6.16 הוגש לביהמ"ש פסק בוררות בת"ק 5547-06-16, אשר נכתב ביום 22.10.15.

2. ביום 30.6.16 הוגשה בקשה מטעם המבקש לאישור פסק הבוררות מטעם המבקש.

3. ביום 10.7.16 הוריתי כי על הצד שכנגד להגיב לבקשה תוך 10 ימים.

4. אישור המסירה למשיב לעניין החלטתי מיום 10.7.16, אשר כללה את פסק הבורר, חזר ביום 27.7.16 כ"נמסר למי שגר עמו", שזוהי מסירה כדין.

6. ברע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (6.1.10, (פורסם בנבו, בעמ' 4-5) (להלן: "עניין טנא"), קבעה כב' שופטת ביהמ"ש העליון איילה פרוקצ'ה, כללים מנחים בעניין מועדי הגשת בקשה לביטול פסק בוררות, כדלקמן:

"סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע מפורשות כי "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, אם ניתן שלא בפניו. הארכת מועד אפשרית מטעמים מיוחדים שיירשמו בלבד".

מנגד, קובעת תקנה 10 לתקנות כי בעל דין רשאי להתנגד לאישור פסק בורר על ידי הגשת בקשה לביטולו בתוך 15 יום מיום המצאת ההודעה על בקשת האישור, ובלבד שלא יאוחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק. תקנה זו הותקנה לצורך הפעלת סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, הקובע כי "לא יזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות, אלא בדרך בקשה לביטולו..". החוק אינו קובע לוח זמנים להגשת בקשה לאישור פסק בורר (רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, פס' 17 (להלן – ענין דקל (16.12.07)); רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה (11.9.07). (פסקה 5).

שילובן של הוראות אלה מביא למסקנות הבאות: בקשה לאישורו של פסק בורר אינה מוסדרת בחוק מבחינת מועדי הגשתה. אישור הפסק אינו תנאי לתוקפו של הפסק ולהיותו מעשה בית דין כלפי בעלי הדין (סעיף 21 לחוק). אישורו של פסק בוררות נדרש בדרך כלל לצורך השוואת מעמדו לפסק של בית משפט, בין היתר, לצורך הוצאתו לפועל (סעיף 23(א) לחוק). לעומת זאת הגשת בקשה לביטול פסק בורר, שפניה לביטול הליך הבוררות, נתונה להגבלת זמן על פי החוק, ואינה יכולה להיות מוגשת בחלוף למעלה מ-45 יום ממועד מתן הפסק (או מסירתו), אלא אם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים איחור בהגשת הבקשה. הטעם בקיום הגבלת הזמן להגשת בקשת הביטול נהיר על פניו: לקדם את הוודאות והיציבות המשפטית באשר למעמדו ותוקפו של פסק הבוררות, ולמנוע הותרת סימן שאלה בענין זה במשך תקופה ארוכה. הותרת האפשרות לנקוט בהליך ביטול הפסק ללא הגבלת זמן היתה עלולה להביא למצב של אי וודאות משפטית ומכאן החשיבות שבקיום דיון בבקשה לביטול תוך פרק זמן מוגדר, בסמוך לאחר מתן הפסק (ענין דקל, שם, פסקה 17).

תקנה 10 לתקנות קובעת כי מקום שהוגשה בקשה לאישור הפסק, רשאי הצד שכנגד להתנגד לאישור באמצעות הגשת בקשה לביטולו בתוך 15 יום מיום קבלת ההודעה על בקשת האישור, ובלבד שמועד הגשת בקשת הביטול לא יחצה את מסגרת 45 הימים ממועד מתן פסק הבורר או מסירתו, שהוקצו לצורך הגשת הבקשה בסעיף 27(א) לחוק, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים לאיחור. בעל דין שאינו יוזם בקשה לביטול פסק בורר בתוך 45 יום כאמור, יחמיץ את ההזדמנות לקיים הליך כזה ביוזמתו הוא, ואף להתנגד, בדרך של הגשת בקשת ביטול, לבקשה לאישור הפסק על ידי הצד שכנגד, אם זו הוגשה לאחר חלוף 45 יום מיום מתן הפסק (או מיום מסירתו, לפי הענין)."

בענייננו, המשיב, קיבל את פסק הבוררות והבקשה לאישורו ביום 27.7.16. המשיב בחר לשתוק ולא להגיש בקשה לביטול הפסק כזכותו במסגרת 45 הימים ממועד מתן פסק הבורר או מסירתו.

לפיכך, בהעדר בקשת ביטול פסק בורר, אני מאשרת את פסק הבוררות.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.