הפ"ב 4922-02-15 סיטבון נ' טייב

מבוא

1.לפני בקשת המבקש, דן יהונתן משה סיטבון (להלן: "המבקש"), לביטול פסק דין מיום 15.3.2015, במסגרתו אושר פסק בוררות מיום 28.1.2015, וניתן לו תוקף של פסק דין (עקב טעות קולמוס, נכתב בפסק הדין כי פסק הבוררות ניתן ביום 29.1.2015).

רקע עובדתי

2.בין המבקש למשיב, שמואל טייב (להלן: "המשיב"), התקיים שיתוף פעולה עסקי, באמצעות חברות שבבעלות ושליטת כל אחד מהם.

בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים, התקיים הליך בוררות בפני בית דין צדק נתניה (להלן: "ביה"ד").

ביום 28.1.2015, ניתן פסק בוררות בו נקבע כי על המבקש לשלם למשיב, סך של 22,845 יורו (להלן: "פסק הבוררות").

3.ביום 2.2.2015, הוגשה על ידי המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות (להלן: "הבקשה לאישור פסק הבוררות").

4.הבקשה לאישור פסק הבוררות נמסרה למבקש, באמצעות אשתו, ביום 12.2.2015 (אישור המסירה צורף להודעת המשיב מיום 16.2.2015).

משלא הוגשה התנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות ולא הוגשה בקשה לביטולו, ניתן ביום 15.3.2015, פסק דין המאשר את פסק הבוררות (להלן: "פסק הדין").

ביום 2.4.2015 נחתמה פסיקתא.

5.ביום 18.5.2015, הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ובקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין.

בהחלטתי מיום 18.5.2015, ציינתי כי לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בוררות לאחר מתן פסק דין המאשר את פסק הבוררות וכי מבלי להביע דעה לגופם של דברים, יש להגיש תחילה בקשה לביטול פסק הדין.

6.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 20.5.2015 (להלן: "הבקשה").