הפ"ב 48924-01-16 מגד גבעות עולם בע"מ ואח' נ' בחכמה יבנה בית בע"מ ואח'

1.בפי המבקשים שתי עתירות: האחת – להעביר את כב' הבורר הרב מנדל שפרן מבית דין צדק בני ברק (להלן - הבורר) מתפקידו וזאת מכיוון שהוא "מוציא מלפניו, פעם אחר פעם, החלטות בלתי מאוזנות, במעמד צד אחד", אף בהעדר בקשה מיוחדת, וגם מכיוון שלא נענה לבקשת המבקשים להמציא להם את פרוטוקול הדיון; והשנייה - לבטל את ההחלטה שניתנה על ידי כב' הבורר ביום כ"ד טבת תשע"ו (5.1.16) (להלן – ההחלטה), בה נקבע, בין היתר, כי "נתבע 1 חייב להעביר לתובע 2 סכום שווה לכל סכום שמשך מהחברה – נתבעת 1" (סעיף ב' להחלטה).

2.לא מצאתי כל ממש בעתירה להעברת הבורר מתפקידו.

הכלל בסוגיית העברת בורר מתפקידו מוסדר בסעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, לפיו רשאי בית המשפט להעביר בורר מתפקידו "אם יתגלה שהבורר איננו ראוי לאימון הצדדים". המבחנים להעברת הבורר מתפקידו מקבילים למבחנים המיושמים בבקשה לפסלות שופט, עת המבקש נדרש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים.

בענייננו, הטענה לחשש ממשי למשוא פנים, נעדרת אדן עובדתי. ככל שהטענה נסמכת על ההחלטה שניתנה, לפי הנטען, ללא בקשה מקדימה מצד המשיבים ובלא שניתנה למבקשים הזדמנות להתייחס אליה, הרי שאף זו אינה יכולה להקים את עילת הפסלות, שהרי נפסק כי יש להוכיח שאמירה של שופט או החלטת ביניים שנתן יוצרת "אפשרות ממשית", להבדיל מחשש, שנבצר מהבורר לשנות עמדתו:

"מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשפט מכור") ... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע "רציונאלי" יביא לשינוי העמדה... וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט... רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי".

(בג"ץ 2148/94 אמנון גלברט, עו"ד ואח' נ' כבוד הנשיא בית המשפט העליון ויו"ר ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון).

3.לא כך הוא המקרה לפני. הבורר קיים עד כה ישיבה אחת שהפרוטוקול המתעד אותה משתרע על פני 4 עמודים המשקפים, בין היתר, גם זכות טיעון שניתנה למבקשים. ההחלטה שניתנה לאחר הדיון מתייחסת רובה ככולה להוראות טכניות בדבר חשיפת מידע, דיווח על התקדמות הבנייה, המצאת נתונים למומחה והגשת כתבי טענות מתוקנים. יתרה מכך, הוברר, כי הבורר ביטל, לפי בקשת המבקשים צו מניעה שנתן, דבר המלמד שהבורר לא גיבש לעצמו מראש עמדה סופית בנושא הדיון ואין להתבונן עליו ככזה שעמדתו נחרצת ומנוי וגמור עמו לדבוק בעמדתו יהיו אשר יהיו נימוקי המבקשים.

4.באשר לעתירה לביטול ההחלטה - ההחלטה נושאת כותרת של "החלטת ביניים" ואכן יש להתבונן עליה ככזו גם לאור תוכנה ומהותה. כאמור לעיל, עיקרה של ההחלטה בנושאים טכניים לרבות חובת דיווח, המצאת חומר למומחה והגשת כתבי טענות מתוקנים. גם על סעיף ב (2) להחלטה, עליו יצא קצפם של המבקשים, יש להתבונן כעל החלטת ביניים, "החלטה אחרת", המסדירה באופן עקרוני את סוגיית החבות, דהיינו, הוראה, אם יתברר שהשותפות בעינה עומדת וידחו טענות אחרות, לפיה המשיכה מקופת המשיבה 1 צריכה להיעשות באופן שוויוני. אין מדובר בהחלטה הנושאת עמה קביעה אופרטיבית הניתנת למימוש ולאכיפה, משהיא איננה נוקבת בסכומים, ומשטרם התבררה לגופה הסוגיה החשבונאית. גם ב"כ המשיבים הצהיר במהלך הדיון כי הוא מתבונן על החלטה זו כעל החלטת ביניים ולא כעל פסק דין חלקי הניתן לאישור או לביטול.

5.אני ערה לכך, שהמשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים "בקשה לאישור מתן החלטת ביניים של הבורר מיום 5.1.16" ורשם בית המשפט המחוזי נתן תוקף להחלטה זו, אלא שתוקפה של החלטת כב' הרשם והביקורת עליה אינן בגדר סמכותו של בית משפט זה, מה גם, שניתן להתייחס להחלטה, כפי שאף עולה ממנה לכאורה, שכבוד הרשם התייחס לבקשה כאל בקשה שעיקרה עתירה לסעד זמני לפי סעיף 16 לחוק הבוררות, הטלת עיקול, אותה רשאים המשיבים להגיש גם ללא החלטת הביניים.

6.התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו.