הפ"ב 44428-01-15 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' א.א.סוכנויות גז בע"מ

רקע עובדתי ודיוני:

1.מבקשת הביטול הינה חברה המייבאת גז ועוסקת בהפצתו ושיווקו (להלן - סופרגז). המשיבה הינה סוכנות העוסקת במכירה ואספקה של גז ללקוחות פרטיים מסחריים ומוסדיים (להלן – הסוכנות). בין סופרגז לבין הסוכנות התנהלו יחסים מסחריים בהתאם לחוזים שנכרתו ביניהן בשנת 1996 ובשנת 1998, לפיהם פעלה הסוכנות כסוכנת של סופרגז באזור רחובות, ואלו אמורים היו להגיע לקיצם ביום 30.04.2001.

2.ביום 18.04.2001 הודיעה סופרגז לסוכנות על תום ההתקשרות ביניהן. אף שהסוכנות חלקה על חוקיות הודעת הביטול, הגיעו השתיים ביום 02.07.2003 להסכמה בדבר הסדרת השבת הסוכנות לידי סופרגז, וחילוקי הדעות הכספיים ביניהן, לרבות דרישת הסוכנות לשיפויה בגין השקעות שהשקיעה, הועברו להכרעת הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני (להלן – הבורר).

3.הבוררות החלה להתנהל בשנת 2004. ביום 05.06.2005 הורה הבורר על פיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תידון שאלת החבות, ולאחר הכרעתה תידון בשלב השני שאלת הסעד. ביום 14.06.2011 הוציא הבורר תחת ידיו "פסק ביניים בשאלת החבות", בו קבע בין היתר כי "הנתבעת נושאת בחבות עקרונית להחזיר לתובעת השקעות שונות, ככל שהיא תוכיח אותן בחלקה השני של הבוררות, ובכללן: השקעות שהתובעת השקיעה עד לתאריך 30.04.2001 בפרוייקטים תעשייתיים ומסחריים ובפרוייקטים של ביחידות דיור...". להלן יכונה התאריך 30.04.2001, כפי שכינה אותו הבורר, "המועד הקובע".

4.לאחר מתן "פסק הביניים" נפנו בעלות הדין להגיש את ראיותיהן בשאלת הסעד. הסוכנות הגישה את ראיותיה בסוגיה זו, תצהירים וחוות דעת מומחה, רק ביום 31.07.2013 ואילו סופרגז הגישה את ראיותיה כשנה לאחר מכן. לא הובהרה הסיבה לעיכובים החריגים.

5.ביום 03.08.2014 הגישה סופרגז לבורר בקשה בה עתרה למחוק מתצהירי הסוכנות ומראיותיה את הטענות והראיות המתייחסות להשקעות שנעשו ע"י הסוכנות לאחר המועד הקובע, בהיותן נוגדות את "פסק הביניים" בשאלת החבות וחורגות ממנו, משזה קבע את היום הקובע כיום 30.04.2001 באופן שלא ניתן לעתור להשקעות שנעשו לאחר מועד זה. את החלטתו בבקשת המחיקה פיצל כבוד הבורר לשתיים: בהחלטתו מיום 31.08.2014 הורה על מחיקת אותם הסעיפים שבראיות הסוכנות המתייחסים להשקעות שנעשו לאחר המועד הקובע, אך בה בעת הוסיף וקבע כי "אינני משוכנע כי התייחסתי במפורש גם למצב ביניים שבו סוכם על ההשקעה לפני המועד הקובע והשקעה בפועל הייתה לאחר מכן". הצדדים זומנו, איפוא, לדיון בסוגיה זו ובהחלטתו הנוספת מיום 16.12.14 קבע הבורר כי ב"פסק הביניים" לא נדרש "למקרה ביניים בנוגע להשקעות שההתחייבות בגינן הייתה לפני המועד הקובע ואילו השקעה בפועל הייתה לאחר מכן", אלא נדרש רק "למקרים הקוטביים ולא למקרה ביניים שההתחייבות ניתנה לפני המועד הקובע ויושמה לאחריו". הבורר הוסיף וקבע כי "העיקרון המנחה שהיה בין הצדדים מחייב את המסקנה שהמשיבה זכאית לקבל החזר מהמבקשת גם בנוגע למקרה שההתחייבות ניתנה לפני המועד הקובע ויושמה לאחריו" (סעיף 23 להחלטה מיום 16.12.04).

כפועל יוצא, נדחתה בקשת המחיקה ככל שהיא מתייחסת לסעיפים העוסקים בשיפוי בגין השקעות שנעשו אמנם לאחר המועד הקובע אך ההתחייבות לגביהם ניתנה לפניו.

בקשת הביטול:

6.על ההחלטה מיום 16.12.14, שסופרגז מתבוננת עליה כעל פסק בוררות חלקי נוסף, קובלת סופרגז. בפיה הטענה המרכזית לפיה החלטה זו בטלה משניתנה בחוסר סמכות משאין בורר מוסמך לשנות פסק בוררות קודם, סופי או ביניים, שניתן על ידו. נטען כי ההחלטה נוגדת את פסק בוררות הביניים שניתן ע"י הבורר ביום 14.06.2014 הקובע כי הסוכנות לא תפוצה על השקעה שביצעה לאחר המועד הקובע.

סופרגז מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה, בית משפט זה מוסמך לדון בעתירת הביטול משום שהבורר דחה בקשה מקבילה שהגישה לו בהקשר זה בהנמקה שבית המשפט הוא שמוסמך לדון בעתירת הביטול, עת לטענתה, משהבורר קבע שבית המשפט הוא שידון בבקשה, בית המשפט "לא יעבירנו עוד".

7.הסוכנות סוברת שדין הבקשה להידחות. לטענתה ההחלטה מיום 16.12.2004 הינה החלטת ביניים, להבדיל מפסק בוררות חלקי או ביניים, ומשכך אינה יכולה להוות נושא לעתירת ביטול. עוד היא טוענת כי החלטה מיום 16.12.2014 אינה אלא מתן פרשנות לפסק הביניים החלקי, וכי בקשת הביטול שהגישה סופרגז נובעת רק מ"הבנה שגויה" של פסק הביניים, וכי בכל מקרה דין הבקשה להידחות משסופרגז כשלה בשיהוי, עת בקשתה למחיקת סעיפים מעדויות הסוכנות הוגשה רק שנה לאחר שאלו נמסרו לבורר.

דיון והכרעה: