הפ"ב 4156-06-13 רוזנברג נ' רז

בפני בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד שלום ששון (להלן: הבורר), ומנגד בקשתם של המשיבים לאישור פסק הבוררות.

1.המשיבים רכשו מבתה של המבקשת, גב' דניאל רז, מחצית מזכויות הבעלות בקרקע שעליה בנוי בית בן שתי דירות (שאינו רשום כבית משותף), שנמצא ברחוב גבעתי 6 בנתניה הידוע כגוש 7932 חלקה 472. על-פי חוזה המכר, הבעלות בחלקה במושע מתחלקת בין המבקשת למשיבים בחלקים שווים כאשר היחידה המזרחית שייכת למשיבים והיחידה המערבית שייכת למבקשת.

בהמשך נערך "הסכם שיתוף" לחתימת המבקשת והמשיבים, ובו נקבע בסעיף 19 כי "לשמשון [המשיב 1] תהיה הזכות לסגור בקיר בלוקים את הרחבה התחתונה – היציאה מהמרתף ולהשאיר דלת גישה למשאבה הנמצאת בשטחה של דניאל ואשר בבעלות שמשון. בכל מקרה, למען הסר ספק, לדניאל אין כל זיקת הנאה – בגישה מהרחוב לביתה דרך החניה של שמשון ולא דרך הרחבה התחתונה". הוראה זו מקנה למשיבים זכות שימוש ייחודית ברחבה התחתונה ומאפשרת למשיבים גישה לקו ביוב ומתקן השאיבה בשטחה של המבקשת. כפי שאפרט בהמשך, סביב הוראה זו סבה עיקר המחלוקת בין הצדדים בענייננו.

2.לאחר קבלת החזקה בדירה פנו המשיבים למבקשת לצורך חתימת הסכם השיתוף, אך המבקשת סירבה לחתום על המסמכים. בסופו של יום נחתם הסכם השיתוף על ידי המשיבים וגב' דניאל רז.

3.המשיבים הגישו תובענה לבית משפט השלום בנתניה בתיק 3506-11-09 ובה תבעו פירוק שיתוף בחלקה על דרך רישום בית משותף או רישום הסכם שיתוף. במהלך הדיונים הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך להכרעת בורר יחיד ולשם כך נחתם בין הצדדים הסכם בוררות.

4.ביום 26.2.13 ניתן פסק ביניים בתובענה לפירוק שיתוף (להלן: פסק הביניים), וביום 20.5.13 ניתן פסק בורר נוסף בהמשך לפסק הביניים.

5.כפי שעולה מפסק הבינים אין מחלוקת בין הצדדים כי כל השטח הבנוי בחלק המזרחי של החלקה הוא בשימוש ייחודי של המשיבים ואלו כל השטח הבנוי בחלק המערבי של החלקה הינו בשימושה הייחודי של המבקשת. המשיבים טענו בפני הבורר כי להם זכות השימוש הייחודית ברחבה התחתונה הצמודה לשטח הבנוי המצוי בחלק המזרחי בחלקה ואילו המבקשת טענה כי זהו שטח משותף. במהלך חקירתה הנגדית בפני הבורר הוסיפה וטענה המבקשת כי למעשה כל השטחים שאינם בנויים ובכלל זה החצרות, הגינות, הכניסות והחניות של שני הצדדים הינם שטחים משותפים וכך הוצג למשיבים טרם שהתקשרו בהסכם.

6.בפסק הביניים דחה הבורר את טענות המבקשת בעניין השטחים המשותפים. הבורר לא נתן אמון בגירסת המבקשת כאילו לא ידעה על קיומו של הסכם השיתוף, תוך שהוא מפנה לחקירתו הנגדית של עו"ד ישעיהו רונן שהעיד כי המבקשת הייתה מודעת להסכם השיתוף בזמן אמת (סעיף ג.2.). אחיזה נוספת למסקנתו מצא הבורר בגרסתה של גב' דניאל רז המפורטת בתצהירה ובעדותה ממנה למד כי בתה של המבקשת נהגה בזכויות כשייכות לאמה כשהיא מסייעת לה במכירתן, ולהתרשמותו המבקשת המשיכה להתנהג באופן דומה. על יסוד עדויות אלו סבר הבורר כי בתה של המבקשת לא הייתה חותמת על הסכם השיתוף ללא ידיעתה של אמה ומבלי שזו הייתה שותפה מלאה למהלך (סעיף ג.3.).