הפ"ב 40485-09-14 חרזי נ' זילכה,הפ"ב 29676-09-14 זילכה נ' חרזי

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאור הקשיים שהוצפו במהלך הדיון ואשר יש להם ביטוי בפרוטוקול הדיון, הציע ביהמ"ש להותיר את פסק הבוררות על כנו אך לבצע בו את התיקונים החשבונאיים המתבקשים לאור ההלימות הנדרשת בין פסק הבוררות לבין כתב התביעה.

הצדדים קיבלו את הצעת ביהמ"ש.

בכתב התביעה העיקרית תבע המשיב בגין הטיפול בהפחתת המס שהושת על המבקש על סכום הפיצוי שקיבל בשעתו, שכר טרחה בשיעור 20% משוערך בסך של 256,198 ₪, הפחית מסכום זה את המקדמות ששילם למבקש, אף הן בשערוך, בסך של 52,351 ₪, הוסיף לו מס ערך מוסף, והגיע בסופו של תחשיב לסך של 240,535 ₪.

כן תבע בגין הטיפול בדו"חות 2006 עד 2008 ובגין הצהרת הון לשנת 2009 סך של 16,269 ₪.

הבורר החליט לזכות את המשיב במחצית משכר הטרחה שנתבע בגין הטיפול בהפחתת המס(10%) ובמלוא שכר הטרחה השוטף וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 136,536 ₪ בצירופי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה וכן סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות הבוררות ושכר טרחת עורך-דין.

הילך חישובו של כבוד הבורר היה ככל הנראה כדלקמן: הבורר חילק את הסך של 240,535 ₪ לשניים (120,267 ₪),הוסיף לו את הסך 16,259 ₪, והגיע לתוצאה 136,536 ₪, אלא שכך כשל בטעות חשבונאית שבית המשפט מוסמך לתקנה. את מלוא סכום המקדמה ששולמה ע"י התובע צריך היה הבורר לנכות מהסכום שפסק לטובת המשיב (10%)+חוב שוטף, ולא מהסכום שנתבע על ידו (20%).

אציין כי גם לא קבלתי את דרך החישוב של ב"כ המבקש, כפי המפורט בנספח 27, משסכומי המקדמה לא כללו מע"מ ולכן צריך היה לנכותם מהסכום הכולל.

וזו דרך החישוב הנכונה:

שכ"ט בשיעור 10%( 2 : 256,198)= 128,099 ₪

בתוספת מס ערך מוסף 23,057 ₪

בתוספת מלוא שכ"ט שוטף 16,259 ₪

בניכוי מלוא המקדמה 52,351 ₪