הפ"ב 39123-02-17 - פסקדין

לפני בקשה למינוי בורר בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). הבקשה ממוקדת למינוי בית הדין לענייני ממונות "הליכות עם ישראל" בקריית אונו (להלן: בית הדין) כבורר ולחלופין למינוי בורר אחר.

ביסוד הבקשה הליכים ממושכים המתנהלים בין הצדדים. הליכים אלה נשענים על חוזה שכירות בלתי מוגנת שקובע בין היתר כי המחלוקות בין הצדדים יועברו לבוררות בהכרעתו של הראשון לציון או מי שימונה על ידו (סעיף 21 לחוזה). בשלב מוקדם יותר הסכימו הצדדים על העברת הסכסוך ביניהם לבוררות לפני בית הדין וזה נתן פסק בוררות ביום 12.2.2009. פסק הבוררות אושר בהסכמה על ידי בית משפט זה (פסק דינו של כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) ד' חשין מיום 6.4.2009).

לימים התגלעו בין הצדדים מחלוקות נוספות שנדונו בין היתר לפני רשם ההוצאה לפועל. ערעור שהוגש על החלטתו נדון בבית משפט השלום בירושלים ובהמשך נדונה בקשת רשות ערעור בבית משפט זה. משניתנה החלטה בבקשה, הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל. נקבע כי "מתבקשת המסקנה לפיה נדרש הליך משפטי נוסף לצורך קביעת מועד הפינוי ולקביעת סכומו המדויק של חוב דמי השכירות עבור התקופה שלאחר מתן פסק הבוררות ועד מועד הפינוי בפועל" (פסקה 11). כפועל יוצא מכך נקבע כי על המשיבה, היא המבקשת בהליך זה, לנקוט בהליך המתאים לגביית הסכומים ככל שהיא חפצה בכך (רע"א 4448/16 ישראל ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים, (26.12.2016).

המבקשת פנתה לבית הדין על מנת שידון גם במחלוקת הנותרת, שבית המשפט העליון קבע כי יש להכריע בה. המשיב התנגד לדיון לפני בית הדין ועמד על כך שהסמכות למנות בורר נתונה לראשון לציון, כפי שקובע חוזה השכירות.

לטענת המבקשת הוברר לה שהמשיב פנה לראשון לציון עוד לפני מספר חודשים וזה ביקש "שלא להידרש לעניין פנייתכם". על רקע זה עותרת המבקשת, כאמור, לכך שבית המשפט הוא שימנה את בית הדין כבורר ולחלופין ימנה בורר אחר.

המשיב מתנגד לבקשה ועמדתו היא כי על הראשון לציון למנות את הבורר. הוא מפנה לכך שעמדת הראשון לציון אינה כי אינו מסכים למנות בורר אלא מבקש שהפנייה אליו תיעשה בהסכמת שני הצדדים, מהלך שהמבקשת מסרבת לשתף עמו פעולה. המשיב טוען כי המבקשת הסתירה מבית המשפט את עמדת הראשון לציון ומכל מקום המדובר בסכסוך חדש.

תגובת המבקשת לכך היא כי בא כוחה לא היה מודע למכתב המעודכן של הראשון לציון אך לסברתה אין מדובר בהליך בוררות חדש אלא בהליך המהווה המשך טבעי וברור של ההליך שהתנהל בפני בית הדין שמונה בהסכמה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.