הפ"ב 37270-11-13 שלום נ' ישי ואח'

לפניי בקשה להעברת הבורר, מר ירון טל, מתפקידו. המבקש, מר דני שלום, הגיש בקשה זו לאחר מספר הליכים בבית המשפט שנגעו לבוררות בין הצדדים, אליהם אתייחס בקצרה להלן.

תמצית העובדות 

המבקש, עו"ד דני שלום, והמשיב 1, עו"ד דוד ישי, היו בתקופה הרלבנטית שותפים במשרד עורכי דין. במסגרת שותפות זו התקשרו השניים במעין "עסקת קומבינציה" עם בעלי הדירות של בית משותף הנמצא ברחוב עין גדי 27 בירושלים, שהינם המשיבים 3 - 16 לבקשה זו. בהסכם שנכרת ביום 23.9.08 בין שני עורכי הדין, מצד אחד, לבין בעלי הדירות, מצד שני, הוסכם כי שני עורכי הדין יקבלו על עצמם לבצע חיזוק, שיפוץ והרחבה של הבניין, בהתאם לתמ"א 38, ובתמורה יהיו עורכי הדין זכאים לקבל הזכות לבנות שלוש דירות בבניין וכן זכויות בנייה עתידיות (להלן: "ההסכם" ו"הפרויקט", לפי העניין). אציין כי בהסכם צוין כי המשיב 1 מתקשר בהסכם כנאמן עבור המשיבה 2, היא אמו, ועל כן היא מופיעה כצד להליך.

ההסכם כלל פרק בנושא בוררות, לפיו, במקרה שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים להסכם, יקיימו הצדדים סיג ושיח באמצעות המפקחים. בהמשך, בסעיף 68 נקבע כדלהלן: "באין הסכמה יכריע הסכסוך מר ירון טל כפוסק ו/או בורר מוסכם אחר (במידה ויבצר ממר טל לשמש כבורר ו/או מר טל יודיע על סירובו לעשות כן) ובהיעדר הסכמה על זהות הבורר המוסכם ימונה בורר ע"י לשכת המהנדסים".

עבודות הבנייה בפרויקט החלו בחודש אוגוסט 2011 ואולם הן לא הושלמו עד לעצם היום הזה. הטעם העיקרי לכך הוא שבשנת 2012 פרץ סכסוך בין שני עורכי הדין, אשר מנע את המשך שיתוף הפעולה בין השניים. בעלי הדירות אינם צד לסכסוך זה, ואולם הם הסובלים העיקריים ממנו, לאור הקושי להמשיך ולהתגורר בדירות עקב מצבן הפיזי.

בעקבות הסכסוך הגיש המבקש לבית המשפט תביעה נגד המשיבים 1 - 2 לפירוק השיתוף בפרויקט (ת.א. 8173-08-12), בה דנה כב' השופטת נ' בן-אור.

לעומתו, המשיב 1 הגיש לבורר כתב תביעה. למרות שכתב התביעה עסק בטענות שיש למשיב 1 נגד המבקש, והסעד המבוקש בו הוא קבלת כל הזכויות שהמשיב 1 והמבקש זכאים להן על פי ההסכם, בחר המשיב 1 להגיש את כתב התביעה האמור נגד בעלי הדירות בלבד אך לא נגד המבקש. בעלי הדירות עצמם הגישו תביעה שכנגד אותה הפנו נגד שני עורכי הדין, המבקש והמשיב 1. אעיר כי הגם שהתביעה הוגשה בשם כל הדיירים ע"י ב"כ ובאמצעות משיב 6 יוסף רגב כנציגם, התברר בדיעבד כי לא כל הדיירים ידעו על התביעה ונתנו הסכמה או חתמו על ייפוי כוח להגשתה (ראו עדותו של משיב 15, קים מלכיאור, עמוד 46 שורות 1 - 16).

בעקבות הגשת התביעה לבורר, פנה המבקש אל הבורר וטען כי לבורר אין סמכות לדון במערכת היחסים שבין עורכי הדין ולכן עליו להסיר את ידיו מן התביעה שלפניו. הבורר השיב כי אין בכוונתו לעסוק במערכת היחסים בין הצדדים ובכוונתו לעשות את תפקידו נאמנה, ללא משוא פנים.

ביום 26.8.12 הגיש המבקש לבית משפט זה המרצת פתיחה 340/12, בה עתר לבטל את הליך הבוררות שננקט על ידי המשיב 1, וכן עתר להעביר את הבורר מתפקידו, לאור ניגוד העניינים בו הוא מצוי – בשל קשריו האישיים עם המשיב 1 והמשיב 6; זאת, בשל טענתו כי המשיב 1 והמשיב 6 עשו יד אחת בהגשת התביעות נגד המבקש. בד בבד הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני, לפיו יימנע קיום הליך הבוררות. הבקשה לצו מניעה התקבלה בהחלטת כב' הנשיאה (דאז), השופטת מוסיה ארד, מיום 2.9.12. בהחלטה נקבע כי תניית הבוררות הקבועה בהסכם שנכרת בין שני עורכי הדין לבין בעלי הדירות מתייחסת לסכסוכים שיתגלעו בין שני עורכי הדין, מצד אחד וכגוף אחד, לבין בעלי הדירות, מצד שני, ולא לסכסוכים שיתגלעו בין שני עורכי הדין, בינם לבין עצמם. מטעם זה, הוחלט להורות על צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלקיים את הליכי הבוררות בהם נקט בשעתו המשיב 1.

עם זאת, בצו המניעה הזמני נקבע כי "צו המניעה אינו מונע מהדיירים מצד אחד, או מהמשיב 1 והמבקש יחדיו מצד שני, לפתוח בהליכי בוררות נוספים לפני הבורר, ככל שמדובר בהליכים בין הצדדים להסכם בקשר להסכם וכל הנובע ממנו, בהתאם לתניית הבוררות בהסכם".