הפ"ב 37088-04-15 - פסקדין

בקשה למינוי בורר

1.המבקשים עותרים למינוי בורר בסכסוך שנתגלע בינם לבין המשיבה, חברה קבלנית ממנה רכשו דירה. סעיף 14 בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 29.08.2011 (להלן – הסכם המכר), אחרי תיקונו במסמך הנושא כותרת "נספח שינויים" קובע כי:

• כל סכסוך או חילוקי דעות בין הצדדים בקשר לליקויי בניה, טיב הבניה, אי התאמה ותיקונים בתקופת הבדק והאחריות הנובעים מחוזה זה, וכן חילוקי דעות בין הצדדים בקשר למועדי ביצוע התחייבויות עפ"י חוזה זה, ימסרו להכרעת מהנדס שימונה ע"י ארגון המהנדסים והאדריכלים בישראל (להלן – "הבורר"), והחלטתו תחייב באופן סופי ומוחלט את הצדדים. במידה ויבצר מהמפקח לשמש בורר כאמור, ישמש כבורר בין הצדדים שמאי/מהנדס שימונה ע"י הבורר הנ"ל וגם החלטתו תחייב באופן סופי ומוחלט את הצדדים. סעיף זה ישמש שטר בוררין מחייב בין הצדדים.

• כל סכסוך או חילוקי דעות בין הצדדים בקשר לנושאים משפטיים, ימסרו להכרעת בורר שימונה ע"י לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב, והחלטתו תחייב באופן סופי ומוחלט את הצדדים. סעיף זה יהווה שטר בוררין מחייב בין הצדדים (ההדגשות של הח"מ).

  2.בין הצדדים כבר התנהל הליך בוררות בנושא ליקויי בנייה בפני האדריכל אבישי כץ (להלן – הבורר כץ), שהוציא מלפניו פסק בוררות ביום 02.02.2015. משום מה, לא הגישו לי בעלי הדין את המסמכים הנוגעים לבוררות זו, לרבות כתב ההסמכה, כתב התביעה ופסק הבוררות.

  3.המבקשים מפרטים בבקשתם כי "המחלוקת אותה יש להביא לפתחו של הבורר עוסקת בגובה הפיצוי לו מחויבת המשיבה בגין איחור במסירת הדירה נשוא הסכם המכר ובכן בזיכויים של המבקשים בגין פריטים במפרט אשר צורף להסכם המכר ואשר בהם לא עשו המבקשים שימוש". לדבריהם, ניסיונם להביא למינוי בורר שידון בנושאים אלו לפי סעיף 14(ב) להסכם המכר לא צלח, נוכח התנגדות שלא כדין מצד המשיבה למינוי הבורר. לעמדתם, אין לייחס לצדדים כוונה להסמיך בורר הנדסי לפסוק פיצוי כספי או השבה. בהקשר זה, הבורר כץ הכריע "... מהו המועד שבו נמסרה כדין החזקה בדירה..." ואילו "הסמכות להכריע בשאלת הפיצוי לו זכאים המבקשים בגין האיחור במסירת הדירה כאמור נתונה לבורר המשפטי".

  4.המשיבה טוענת מנגד כי אין מקום למנות בורר לדון באיזה מהנושאים המפורטים בבקשה, שכן שניהם נמצאים בתחום סמכותו של הבורר כץ – סעיף 14(א) להסכם המכר נוקב במפורש ב"...חילוקי דעות בין הצדדים בקשר למועדי ביצוע התחייבויות...", ואילו אי אספקת פריטים מהווה "אי התאמה" כמשמעה בחוק המכר. לגישתה, המבקשים מיצו את עילתם, ואין להתיר להם לגרור את המשיבה להליך בוררות נוסף כפי רצונם.

  דין הבקשה להתקבל. ואפרט:

  5.כפי שמציינת פרופ' אוטולנגי "חשיבות הניסוח של הסכם הבוררות גדולה ביותר ויש לה השלכות הן לגבי הגדרת הסכסוך ותיחום סמכותו של הבורר, הן מבחינת הצדדים לבוררות, והן מבחינת קביעת הדרישות המעשיות מהבורר... כדי לא להשאיר לבית המשפט לנחש את אומד דעתם של הצדדים מן הראוי לנסח את גדר הסכסוך ואת סמכות הבורר להכריע לגביו בצורה בהירה ומדויקת עד כמה שאפשר, ולא בצורה 'רופפת ו'עמומה'" (בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית, עמ' 44-46).

  6.בחינת סעיף 14 להסכם המכר מלמדת כי כל אחת מהחלופות בו קובעת קבוצה ספציפית של נושאים הנתונים להכרעתו של בורר בעל אופי מסוים. אין לאף אחת מהן מעמד שיורי, המחיל אותה על "כל סכסוך אחר". משמע - ייתכנו מקרים שאינם מתאימים לאף אחת מהחלופות, מקרים המתאימים לאחת מהן בלבד, ומקרים המתאימים לשתיהן. בהתייחס לקבוצת המקרים האחרונה, מתעורר קושי בולט בכך שאין הוראה הקובעת עדיפות לחלופה אחת על פני האחרת. כיוון שכך, בהתייחס לשתי החלופות הראשונות, ברור שבמקרה בו דורש הרוכש תיקונים בעבודות הטיח בדירה ידון בעניין בעל מקצוע מתחום הבניה, ומקום בו המחלוקת נסבה על רישום הבית המשותף, ידון בכך בעל מקצוע מתחום המשפט.