הגשת בקשה לביטול פסק בוררות לבימ"ש שדן בבקשה קודמת בעניין אותה בוררות

המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשה לביטול פסק בוררות ועמה בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הבוררות שניתן על-ידי כב' הבוררת עו"ד ליאת ויגדור (להלן: "הבוררת"), ביום 15.3.2017 (להלן: "הבקשה לביטול").

הבקשה לביטול מנומקת בעיקרה בטענה כי הליך הבוררות חרג מתקופת הבוררות וממכסת השעות בתניית הבוררות בהסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), כך שהבוררת פעלה ללא סמכות או חרגה מסמכויותיה, וכי פסק הבוררות ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו. המבקשים טוענים כי מתקיימות בנסיבות העניין עילות הביטול הקבועות בסעיף 24(3) ו - 24(8) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). כן נטען כי ייגרם למבקשים עיוות דין ככל שפסק הבוררות לא יבוטל שכן מתקיימות הנסיבות בהן בית המשפט היה מורה על העברת הבוררת מתפקידה.

מהבקשה לביטול עולה כי ביום 14.11.2016, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו תובענה בדרך המרצת פתיחה (הפ"ב (מחוזי ת"א - יפו) 32802-11-16, להלן: "הבקשה הקודמת"), במסגרתה ביקשו להצהיר כי פג תוקף מינויה של הבוררת מאחר והבוררת פועלת ללא סמכות ו/או חורגת מהסמכות שניתנה לה לפי הסכם הבוררות, זאת משום שהליך הבוררות חורג באופן משמעותי ממכסת השעות שהצדדים קבעו באופן מפורש בהסכם, ומאחר וחלפה התקופה למתן פסק הבוררות כאמור בהסכם (נספח י"ד לבקשה לביטול).

בד בבד עם הגשת הבקשה הקודמת הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי הבוררות מהטעם שהבוררת פועלת ללא סמכות ו/או חורגת מהסמכות שניתנה לה לפי הסכם הבוררות מאחר ומוצתה מכסת 15 השעות לניהול הבוררות וחלפה התקופה למתן פסק הבוררות בהתאם לאמור בהסכם.

בהחלטתה מיום 27.11.2016, דחתה כב' השופטת (כתוארה אז) שבח את הבקשה לצו מניעה זמני (נספח י"ח לבקשה לביטול, להלן: "ההחלטה"). לאחר דחיית הבקשה לצו מניעה זמני, הודיעו המבקשים כי "נוכח קביעותיו של כב' בית המשפט בהחלטה לא יעמדו על המשך הדיון בהמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמם". בהתאם להודעת המבקשים, הורתה כב' השופטת שבח על מחיקת הבקשה הקודמת.

משהבקשה לצו מניעה זמני נדחתה והבקשה הקודמת נמחקה, שבו הצדדים לשולחן הבוררות וביום 15.3.2017, ניתן פסק הבוררות.

בהחלטתי מיום 12.4.2017, הוריתי למבקשים לנמק "מדוע הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה לבית משפט זה לאחר שבקשה קודמת בעניינה של הבוררות דנן, במסגרתה ביקשו להצהיר כי סמכות הבוררת פקעה, הוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו והבקשה נדונה לגופה והוכרעה".

בתגובתם ציינו המבקשים כי הבקשה הקודמת לא נדונה לגופה ולא הוכרעה וכי מדובר היה בבקשה אחרת, שונה בתכלית מהבקשה לביטול. הבקשה הקודמת הוגשה מאחר וכבר בשלב מאוד מוקדם של הבוררות היה ברור כי הבוררות חרגה באופן משמעותי ממשך הזמן וממכסת השעות שקצבו לה הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. משכך, המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה להכריז על ביטול הליך הבוררות בשל פקיעת סמכויות הבוררת וחלוף התקופה למתן פסק הבוררות. לשיטתם, בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו דן אך ורק בבקשה לצו מניעה זמני והחליט לדחותה, וכלל לא דן בבקשה לביטול הליך הבוררות אשר נמחקה, לבקשת המבקשים, לאחר ההחלטה בבקשה לסעד זמני.

המבקשים הוסיפו וציינו כי קביעות בית המשפט במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד זמני הן קביעות לכאוריות בלבד, והנסיבות והעובדות השתנו "באופן דרמטי", כמפורט בבקשה לביטול.

הבקשה הקודמת הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו הואיל והבוררות התנהלה בתל-אביב. הבקשה לביטול היא בקשה חדשה אשר לבית משפט זה קנויה סמכות מקומית לדון בה נוכח מקום מגוריו של המשיב. לפיכך, על בית משפט זה לדון ולהכריע בבקשה לביטול כמו גם בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות שהוגשה יחד עמה.

המשיב טען בתגובתו כי דין הבקשה לביטול להידחות על הסף, וכי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב, ותוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. המשיב טען כי הבקשה לביטול הוגשה בניגוד לכללי הסמכות המקומית, ועתר לדחיית הבקשה לביטול על הסף בשל מעשה בית דין.