הפ"ב 16519-03-15 לוי נ' סיידוף ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק בורר, שניתן על ידי הבורר עו"ד ביני בר-לב ביום 21.1.15.

כמפורט בבקשת הביטול, בין המבקש למשיבים נחתם ביום 9.10.13 הסכם שכירות לפיו שכר המבקש מהמשיבים דירת מגורים בת 5 חדרים ברחוב השגריר ארגוב 6/1 בירושלים.

נגד המבקש הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום לפינוי המושכר, בתיק תא"ח 47555-06-14, כאשר התביעה האמורה התבססה בעיקר על אי תשלום שוטף של דמי השכירות והוצאות שוטפות.

לאחר הגשת התביעה האמורה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יועבר הסכסוך שביניהם להליך של גישור בפני המגשר עו"ד ביני בר-לב. הסכם הגישור נערך ונחתם בין הצדדים ביום 21.9.13, וקיבל תוקף של פסק דין ביום 29.10.14. בהסכם הגישור נקבע כי ככל שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים אשר לא ייפתרו בגישור במשך 72 שעות מעת שהוגשה פנייה למגשר על ידי מי מהצדדים, יוסמך עו"ד בר-לב לפעול כבורר להכרעה מחייבת בכל הקשור לפנייה האמורה.

בפסק דינו נשוא הבקשה שלפניי, מפרט הבורר את ההליכים שהתנהלו לפניו. לפי דבריו, ביום 11.11.14 ביקשו המשיבים כי עו"ד בר-לב ינסה לסייע לצדדים לפתור את המחלוקות שביניהם בהליך של גישור במשך 72 שעות; ולאחר שניסיונותיו לגשר בין הצדדים לא נשאו פרי, עברו המחלוקות להתברר בבוררות. לאחר קיום ישיבות בוררות כמפורט בפסק דין האמור, ולאחר שלדבריו, התנאים שקבע לפתרון הסכסוך לא בוצעו (כאשר לפי קביעתו של הבורר היה זה המבקש אשר לא ביצע את התנאים הבסיסיים שנקבעו כאמור, להפקדת כספים לחשבון נאמנות ומתן אפשרות לכניסת בעלי מקצוע לשם תיקון הליקויים שבמושכר), הכריע הבורר לגופו של ענין, והטיל על המבקש חיוב כספי, לרבות קנס, וכן הוראה על פינוי המושכר.

על פסק דין זה של הבורר מוגשת הבקשה לביטול שלפניי.

בבקשה המקורית שהגיש המבקש ביום 8.3.15, מוקדשת רוב הבקשה לטיעוניו של המבקש באשר לקביעות וממצאים של הבורר, אשר לדעתו של המבקש הינם מוטעות, ואשר לסברתו הביאו למתן פסק דין לא מוצדק נגדו. רק בסעיף האחרון של בקשתו (סעיף 34 לבקשה) מפנה המבקש בצורה לקונית לעילות המשפטיות לביטול הפסק, בנוסח מקצת העילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), ואף אז בלי להפנות ישירות לתת-סעיפי סעיף 24 עצמו. אי לכך, ניתנה על ידי החלטה ביום 15.3.15, בה ציינתי כי הבקשה כפי שהוגשה איננה עומדת בדרישות החוק ותקנות הבוררות, וזאת משתי סיבות: ראשית, מאחר שרוב רובה של הבקשה בנויה על טענות אשר הינן באופיין טענות ערעוריות, כאשר המכנה המשותף שביניהן הינו כי לסברת המבקש, הבורר טעה בקביעות וממצאים שבפסק דינו. זאת, בניגוד להלכה לפיה טענות מן הסוג הזה של "טעות על פני הפסק", אינן יכולות לבסס בקשה לביטול פסק בורר. שנית, מאחר שבניגוד לדרישת תקנה 9 לתקנות הבוררות, הבקשה אינה מפרטת את הטיעונים הספציפיים מבין אלה המפורטות כעילות ביטול בסעיף 24 לחוק.

בתגובה להחלטה האמורה הגיש המבקש "הבהרה... בעניין עילות הביטול לפי חוק הבוררות", בו מפרט המבקש את טענותיו לפי עילות הביטול הרלבנטיות, לסברתו, מבין עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק. להלן אפרט את טענותיו והתייחסותו של ב"כ המשיבים לכל טענה וטענה.

סעיף 24(3) – הבורר פעל ללא סמכות

לטענת המבקש, הצדדים התכוונו בעריכת הסכם הגישור להסמיך את המגשר/בורר להביא לפתרון בסכסוך הכספי שבין הצדדים, ברם הוא לא הוסמך להורות על סעד של פינוי.