הפ"ב 13413-07-15 - פסקדין

1.לפניי בקשה למחיקת בקשה לביטול פסק בורר על הסף.

המשיב (להלן: "גרוס") הגיש לבית משפט זה, ביום 7/7/15 בקשה לביטול פסקו של הבורר כבוד השופט (בדימוס) אריה נאמן שניתן ביום 10/5/15 ( להלן: "פסק הבורר"), נגד המבקש (להלן: "טובול").

2.מדובר במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, שהקימו יחדיו, בתחילת שנת 1996, חברה שעסקה בתחום צעצועים וציוד לגני ילדים ולבתי ספר, אותה החליטו לפרק בחודש אוגוסט של אותה שנה.

בשנת 1998 התקיימה בוררות בין הצדדים, בפני כבוד הרב שפרן וביום 13.11.98 ניתן פסק בוררות, על פיו חויב גרוס לשלם לטובול סכום של 519,958 ₪, בניכוי שווי סחורות שהועברו לטובול על ידי גרוס לאחר הגשת התביעה בפני הבורר (להלן: "פסק הבוררות הראשון").

כבוד הבורר שפרן הורה לצדדים לערוך ביניהם התחשבנות וכן קבע, שאם לא יגיעו להסכמה יוכרע הדבר על ידו. שנים מאוחר יותר, השלים הבורר שפרן את פסקו ונתן שתי החלטות משלימות, שאין צורך לפרטן כאן. בעקבות כך פנו הצדדים לביהמ"ש המחוזי בחיפה (בתיק הפ"ב 41795-10-12). גרוס ביקש לבטל את פסקי הבוררות שניתנו בעניינם של הצדדים ואילו טובול ביקש לאשרם.

כבוד ס. הנשיאה (בדימוס), השופטת וסרקרוג, שדנה בתובענה, קבעה שיש להשלים את פסק הבוררות הראשון, נתנה הוראות לשם כך ומינתה את כבוד השופט (בדימוס) אריה נאמן כבורר (להלן: "הבורר").

3.הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר (להלן: "הפסק המשלים"), נסמכת על העילות המפורטות בסעיפים 24 (3), 24 (5) ו- 24(10) לחוק הבוררות.

בין היתר נטען, כי הבורר לא פסק על פי החומר שבפניו, בכך שהתעלם כליל מחוו"ד חשבונאית, מטעם רו"ח אייזנברג, אשר התייחסה לסכום יתרת החובה בחשבונות העו"ש ובחר לסמוך על עדותו של טובול, אותה הבורר עצמו ציין כבלתי מהימנה. נטען, כי בכך חרג הבורר מסמכויותיו, שכן הוא הוסמך לפסוק על פי החומר שבפניו.