הפ"ב 11471-05-16 - פסקדין

1.עניינו של פסק דין זה בתובענה שנתבקש בה ביטול מלא או חלקי או תיקון של פסק בוררות מ-21.3.16 ו"פסק ביניים" מ-19.2.16, שניתנו ע"י עו"ד בנימין שור.

2. השורה התחתונה והאופרטיבית של פסקי הבוררות היא כי על המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיב סך 225,000 ש"ח ועוד 22,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן הוצאות הבוררות (ראו סעיפים 12, 20 ו-23 לפסק מ-21.3.16).

3.ברקע הבוררות עמדה התקשרות בין המבקשים, שהם בעלי חברת בניה, לבין המשיב, שהוא איש מחשבים. בין הצדדים סוכם כי המשיב יספק למבקשים תוכנת מחשב וכן מוצרים ושירותים נלווים וכי בתמורה יקבל המשיב מניות במבקשת 3. בהמשך הדרך טענו המבקשים כי המערכת שסיפק להם המשיב אינה פועלת כראוי והם לא העבירו את המניות לנאמן עבור המשיב. האחרון הגיב במהלכים מיחשוביים הקשורים לפעילות המערכת.

4. המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל התקיימות העילות שבסעיפים קטנים (3), (4) ו-(9) לסעיף 24 של חוק הבוררות. לטענתם, הבורר חרג מסמכותו בקובעו מה שקבע, לא נתן הזדמנות ראויה לטעון טענות ולהביא לפניו ראיות וכפועל יוצא מכך תוכנו של הפסק שניתן נוגד את תקנת הציבור. באופן ספציפי יותר טוענים המבקשים כי הבורר חרג מסמכותו בכך שהעניק סעד כספי, שכן בין הצדדים הוסכם כי התמורה תינתן בדמות מניות. בהמשך לכך, לטענתם, הבורר גם לא איפשר להם לטעון טענות ולהביא ראיות לגבי שווי החברה והמניות וגם לא מינה מומחה, הנדרש לביסוס קביעות הנגזרות משווי החברה.

5. בתשובתו טוען המשיב כי אין כל הצדקה לנטען ולמבוקש בתובענה וכי יש לדחותה ולאשר את פסק הבוררות.

6. בקדם המשפט הראשון נאמר ונכתב מפי הנוכחים: "אין הסכמה המאפשרת פשרה, בהמשך להצעת בית המשפט או באופן אחר. אין מנוס ממתן פסק דין ואנו מבקשים שהוא יינתן על יסוד החומר המצוי בתיק ללא צורך בתוספת טיעון". יהי כן.

7. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי דין התובענה להידחות.

8. במכלול הנתונים והנסיבות, אין לבטל את פסקי הבוררות וגם אין מקום להורות על תיקונם. הליך הבוררות התנהל כראוי והבורר היה מוסמך ורשאי לפעול כפי שפעל ולפסוק כפי שפסק בפסקיו (שנומקו בהרחבה יתרה). טענות המבקשים הן טענות ערעוריות בעיקרן ואין בכוחן של טענות כאלה להביא לתוצאה שהמבקשים חותרים אליה. כך הוא במיוחד כשבמקרה דנן (לנוכח תניית הבוררות שבסעיף 9 להסכם וסעיף יד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות), הבורר לא היה כפוף לדיני הראיות ולא היה מחויב לפסוק לפי הדין המהותי (וראו גם סעיף 36 לפסק הביניים). בגדר למעלה מן הצורך אוסיף כי נראה שאפילו ב"משקפיים ערעוריים" לא היה מקום להתערב בפסק הביניים ובפסק הסופי שבעקבותיו.

9. בנסיבות המקרה הבורר היה מוסמך לפסוק סעד כספי. המשיב עתר לסעד כזה כסעד חלופי. משנקבע כי בשלב שבו היה ערך למניות, הן לא הועברו למשיב ובשלב מאוחר יותר "שוויין אפס" (כלשון פסק הבוררות), היה מקום לפסוק סעד כספי כתחליף למניות וכתמורה עבור השקעתו של המשיב (וראו סעיף 11 לפסק הסופי).

10. לגבי הדרך שהובילה לפסיקת הסעד הכספי כפי שנפסק, יצוין כי בסעיפי הסיום של פסק הביניים (בסעיפים 35-34) ציין הבורר את הדברים הבאים: